האם צריך לעזור למי שלא עוזר לעצמו?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות ה ע"ב
בגמרא נאמר שאם שני אנשים התפללו בבית כנסת ואחד מהם סיים את תפילתו לפני חבירו – חובה עליו לחכות לחבירו ולא להשאירו לבד. ב"בירור הלכה" ישנו דיון בשאלה האם הלכה זו נהגה רק בזמן שבתי הכנסת היו מחוץ לעיר והיה מסוכן להישאר שם לבד, או אף בזמן הזה.
ב"הלכה ברורה" מובא פסק השולחן ערוך שאם אותו אדם שנשאר בבית הכנסת מאריך בבקשות ותחנונים – אין חובה להמתין לו. פסק זה מבוסס על דברי רבינו יונה הכותב גם שאם אותו אדם נכנס לבית הכנסת בשעה מאוחרת, בזמן שכבר לא יוכל לסיים את תפילתו עם הציבור – אין חובה לחכות לו, כיוון שגילה את דעתו שאינו מפחד. עוד מובא ב"בירור הלכה" שנחלקו האחרונים בדבר, לדעת הב"ח והט"ז אין לחכות לאדם כזה, אולם המגן אברהם כותב שיש עניין להחמיר גם במצב זה ולהמתין אף למי שידע מראש שלא יוכל לסיים את תפילתו עם כולם.
לכאורה מחלוקת זו מקבילה למחלוקת במסכת כתובות (סז,ב) לגבי אדם עשיר שיש לו כסף אולם הוא קמצן ולא רוצה להתפרנס משל עצמו. יש מי שאומר שצריך לדאוג לו ולתת לו הלוואה מכספי צדקה, ויש מי שאומר שאין צורך לדאוג לאדם כזה. השאלה העקרונית בשני המקרים דומה: האם יש צורך לדאוג לאדם שלא דואג לעצמו ומפיל את צרכיו על אחרים? שם נפסק להלכה ש"אין משגיחין בו". אם הוא לא דואג לעצמו גם אחרים לא צריכים לדאוג לו.
כך מצאנו גם במצות התורה לעזור לאדם לפרוק את משאו: "הלך וישב לו, ואמר: הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרוק פרוק – פטור, שנאמר: "עמו". התורה לא מצווה לעזור למי שלא עוזר לעצמו.
