גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קצ"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת ברכות
דף ז ע"א

תפילה שהתחילה בתוך הזמן ונמשכה אחרי זמנה - האם נחשבת כתפלה בזמנה

דתניא, "ואל זועם בכל יום" (תהלים ז, יב), וכמה זעמו רגע וכו', אמר רבי אלעזר, אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט וכו' (ז, א). וכתבו התוס' (ד"ה שאלמלי): "ואם תאמר, מה היה יכול לומר בשעת רגע, יש לומר 'כלם', אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותה שעה היה מזיק אפילו לאחר כן", וביתר אריכות הביאו התוס' במס' עבודה זרה (ד, ב ד"ה רגע): "ורבי אליהו היה מפרש, שאין צריך רק להתחיל קללתו באותו רגע, תדע שהיה רוצה להאריך בקללתו, כדאיתא בחלק (סנהדרין קה, ב) 'מברכותיו של אותו רשע אתה למה מה היה בלבו'".

מדברי התוס' הללו דנו הפוסקים כלפי המתחיל להתפלל שמו"ע ממש בסוף זמן תפלה, אם נחשבת תפלתו כתפלה בזמנה, דהנה דעת ה'מגן אברהם' היא שכל תפלת שמונה עשרה צריכה להיות בתוך הזמן, ואין מועיל במה שהתחלת התפלה היתה בתוך זמנה. דבריו מוסבים כלפי מה שנפסק בשו"ע (או"ח סי' קי ס"א): "בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך, או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו, או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה, מתפלל אחר ג' ראשונות הביננו, ואומר אחריה ג' אחרונות", ומביא שם המג"א (סק"א) בשם ה'כנסת הגדולה', ש"הוא הדין אם השעה עוברת", דהיינו, שאם השעה עוברת ולא יספיק לגמור את כל התפלה בתוך הזמן, עליו להתפלל תפלה קצרה שיספיק לגמרה בתוך זמן תפלה. ומכאן שהתחלת התפלה בתוך הזמן לא מועילה שתהא נחשבת כתפלה בזמנה. ואמנם כן כתב ה'פרי מגדים' (שם) בדעת המג"א: "שצריך לגמור כל התפלה בזמנה".

כיוצא בזה מצינו בשו"ע (או"ח סי' קכד ס"ב): "שליח צבור שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעמוד לפני התיבה לאלתר, יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור, ואין צריך לחזור ולהתפלל בלחש. הגה, וכן אם הוא שעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן התפלה, יוכל להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר הא-ל הקדוש", ומביא שם ה'מגן אברהם' (סק"ד) בשם ה'דברי חמודות' (ברכות פ"ד סי' טו) ששעת הדחק היינו, שירא שיעבור זמן תפלה ו"לא יוכלו לגמור כל י"ח ברכות תוך זמן תפלה". הרי בהדיא שלא די במה שיתחילו להתפלל בתוך זמן תפלה, אלא צריך לגמור את כל י"ח הברכות בתוך זמן תפלה.

וכן ציין ה'מגן אברהם' בסי' פט (סק"ד): "ועי' מה שכתבנו סי' קכ"ד ס"ב וסי' רל"ב ס"א דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום", מה שציין למה שאיתא להלן סי' רלב ס"א המדובר הוא לענין תפלת מנחה, כנפסק בשו"ע: "אם השעה דחוקה יתפללו בלחש ואחר כך יאמר שליח ציבור: מגן ומחיה ויענה קדושה ומסיים: הא-ל הקדוש - אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות. הגה: ויש אומרים שיתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם, וכן נוהגין", ומכאן אנו למדים גם לענין זמן תפלת מנחה - שצריכה להיות כל התפלה בתוך הזמן, ולא מועיל שהתחלת התפלה היתה ביום אם נמשכת לתוך הלילה.
אולם לענין תפלת מנחה מצינו בהדיא דעה חולקת, והיא בספר 'האשכול' (ליקוטים מהל' תפילה לט, ב) בשם תשובות הגאונים, וז"ל: "ונשאל מר רב שרירא ורב האיי ז"ל, צבור שאחרו תפלת המנחה ביום ששי עם דמדומי חמה ודחקתן העת, יש אומרים מתפלל שמונה עשרה כהלכתן, כי לא תקנו ז' ברכות אלא משום טורח, והאי כיון דעראי הוא, לא איכפת לן שמתחיל בשמונה עשרה ומשלימה בשבת. ויש אומרים שאומר שלש ראשונות ופוסק. ויש אומרים שאומר ג' ראשונות ושומע תפלה וג' אחרונות. ויש שפרשו שפוסק באיזה ברכה שמרגיש בה כי בא השמש, ואומר יתגדל, הלכה כמאן. והשיבו, כבר ממה שאמרתם 'עם דמדומי חמה', וממה שאמרתם 'פוסק באיזה ברכה שמרגיש בה כי בא השמש', משמע שהתחיל ועדיין לא בא השמש, ולא יפה הוא זה, כי מבוא השמש עד עונת קר"ש ערבית יש ריוח לומר שמונה עשרה... ואנו אומרים כי בודאי אם אפשר לעשות כן (=לומר כל שמונה עשרה) עושין, ואם אי אפשר, וחלה שבת או יום טוב, אין לך שעת דחק גדולה מזו ומתפלל 'הביננו', ואם דחק העת שאפילו כדי 'הביננו' אין בו, יש לו לעשות ולומר אבות וגבורות וקדושת השם וחותך, כל זה בהכנסת שבת ויום טוב דאיכא שתי תפלות משונות זו מזו, אבל בימי החול לא צריכינן לכולי האי, אלא גומר והולך אפילו בלילה". הרי שבימות החול - אם התחילו תוך זמן חיוב תפלת מנחה גומר והולך אפילו בלילה, וכן נקטו להלכה הגה"ק מבוטשטאש זי"ע (עי' 'אשל אברהם' סי' רלב ד"ה עבה"ט וד"ה עוד; וסי' רלג ס"א ד"ה דעביד) והגה"ק מקומארנא זי"ע (עי' 'שולחן הטהור' סי' קט זר זהב סקט"ז - לגבי תפלת שחרית; סי' רלב ס"א; סי' רלג ס"ב) שהכל הולך אחר ההתחלה (עי' 'משמרת שלום' סי' י' ס"א).

אמנם מדברי התוס' שלפנינו הביא בשו"ת 'ארץ צבי' (ח"א סי' קכא) להוכיח שהכל הולך אחר ההתחלה, וז"ל: "שהגיד היהודי הק' מפשיסחא ז"ל לימוד זכות על המתחיל להתפלל בזמן תפלה, אף שנמשך אחר הזמן חשוב כאלו התפלל כל התפלה בזמנה, מדברי התוס' ברכות ז ד"ה שאלמלי, דאם התחיל לקלל באותו רגע אף שגמר אחרי כן מזיק, וכל שכן במדה טובה מרובה, דאם התחיל להתפלל בזמן תפלה וגמר אחר כן דחשיב כאלו התפלל כל השמו"ע בזמנה, עכדה"ק" (עעו"ש סי' לו), וכן כתב הגר"י ענגיל זצ"ל ב'גליוני הש"ס' (ירושלמי ברכות אות נד), וכן ה'ערוך השולחן' (או"ח סי' קי ס"ה) להוכיח מדברי התוס' שלא כשיטת ה'מגן אברהם' הנ"ל (ראה 'מחצית השקל' או"ח ס"ו סק"ז בשם שו"ת 'בית יעקב' סי' קכז; 'מקראי קודש' פורים סי' מג).