|
שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרדמתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"לבוצע - חוטאביצוע אינו פסיקת הלכה, ההלכה חייבת להיות חדה כתער ונוקבת עד התהום, ההלכה קובעת צדק, אך ורק עם מי שאכן באמת צודק, ובפשרה אין מחפשים צודק, אלא מחפשים לגמור את הפרשיה ברוח טובה. לכן אסור לדיינים לבצוע, זאת היו צריכים לעשות בעלי הדין טרם בואם לשערי המשפט. כל הבוצע הרי זה חוטא, שהרי מעט מהגיזלה נותרת בידי הגזלן, כי אמת יש רק אחת. על כן, כל פשרה סמכותית היא ודאי שקר, שהרי אם השופט יפסוק שהניתבע חייב או פטור, יתכן שהוא יפסוק נכון ויתכן שיטעה. אך אם יפסוק לשלם חצי מחובו, והתובע יאלץ להפסיד את החצי השני, זו ודאי לא הפיסקה האמיתית, חצי סכום הוא ודאי לא חייב, ואיש אינו טוען טענה כזו. בוצע - מנאץהמילה 'ניאץ', היא כעס וקללה, וגם דומה ל'אץ' =ממהר. שני הסברים אלה מתאימים לכאן, כיוון שהדיינים המזדרזים - 'אצים' לעשות פשרה במקום לרדת לעומק הדין, ובפשרה זו הם אכן 'מנאצים' ומזלזלים בתפקיד הרם שהוטל בידיהם. "בוצע בירך - ניאץ השם"המזכיר שם שמים על חפץ גנוב, אין זו ברכה אלא ניאוץ, כי אין מתייחסים לסיסמאות, אלא למה שנעשה בפועל. על כן גם אם רוממות כבוד ה' בפי הגנב ובגרונו, אך מעשיו אינם עולים בקנה אחד עם רצון ה', הוא נחשב למזלזל בצורה בוטה בכבוד ה', אף על פי שפיו מלא ברכות ותהילות. כפי שעל האבנים שהמרגלים רגמו את משה ואהרן, נאמר שהם רגמו את הקב"ה, אילו היינו שואלים אותם, אם זו היתה כוונתם, הם היו מכחישים (סוטה לה/א). הוא הדין כאן, המברך את ה'בוצע' עושה הפשרות, מחרף בזאת את הקב"ה שציוה לעשות דין אמת, ולהציל עשוק מיד עשקו. יקוב את ההרפסיקת ההלכה חייבת להתבצע בדייקנות ובעקביות - דבר שניתן להמשיל אותו כאילו שהדין הוא אמת-מדה, ויש צורך להעביר אותה לצידו השני של הר המתנשא בתוך שטח המדידה. בגלל תוקף הדין, אין עוקפים את ההר, אלא קודחים בו נקב מפולש, ומעבירים את אמת-המדה מקצה לקצה בקו ישר, כי הדין אינו יכול להתפשר. פשרה, פושר ופשרועל פי החכמה יש לחתור לפשרה שתביא את שני הצדדים להרפות את ידיהם מסלע המחלוקת, ולהוביל את הויכוח שלהם לקשר בר-קיימא ביניהם. דוגמא לדבר זה הספור על מה שראה אלכסנדר מוקדון אצל מלך בני אפריקי, כאשר שני אנשים באו לפני המלך, לדון בוויכוח שהתגלע ביניהם על מטמון שנמצא בקרקע. הקונה טען שקנה רק את הקרקע, ממילא האוצר שייך למוכר, והמוכר טען שמכר את הקרקע על כל אשר בה, ממילא האוצר שייך לקונה. שאל המלך את האחד אם יש לו בן, ואת השני אם יש לו בת, והציע להשיא ביניהם ולתת להם את האוצר שעליו נסובה המריבה. אלכסנדר מוקדון - החכם של בני יון [תלמידו של אריסטו - גדול חכמי יון], התפלא על פסק-דין זה וראה אותו כמשונה. שאל אותו מלך אפריקי: כיצד נוהגים בארצכם לדון בשאלה כזו? השיב המלך שהיה מוציא את שניהם להורג, ומחרים את האוצר לגנזי המלוכה (ויק"ר כז/א). הריגתם היא בגלל החוצפה שלהם להגיש אל המלך דברים שאינם מענייני המלוכה, שתפקידה לקבוע דינים ולא לעסוק בפשרות. ההחרמה היא התנהגות טבעית של המלכים בעת ההיא. חז"ל ספרו על פשרה זו של מלך אפריקי, כדוגמה לחכמה מרוממת ונעלה, הגורמת לקשר ולאהבה בין שני ניצים. זו היא המשמעות הנוספת במילה "פשרה" =עמק-השוה בין שני יריבים, כמו: "חלום ופשרו" (אונקלוס על בראשית מא/ח), בעוד שהחכמה היוונית, אינה מביאה לשלום, אלא לשלטון עריץ אכזרי וקשוח, תחת מסווה של חכמה כביכול. פשרה שניתן לקשור בה בין ניצים, היא החכמה שאהרן הכהן השכיל להשתמש בה. רודף שלוםעשיית השלום נאמרה בלשון "רדיפה", כי את מחרחרי הריב יש לרדוף עד חרמה, ולהלחם בהם ללא פשרות וללא משוא-פנים. רק על ידי מיגורו המוחלט של הרע, ניתן לגשר ולפשר בין בני אדם - למען השלום הכללי, שנוכחות הרשעים מפריעה את קיומו (בן יהוידע). תורת אמת היתה בפיהועשיית השלום של אהרן הכהן נראית כשקר! סיפר לבעל שהאשה מצטערת וסיפר לאשה שהבעל מצטער, והנה המקרא מדגיש: "תורת 'אמת' היתה בפיהו". הגדרת ה'אמת' היא מה שמביא לרצון הבורא, ו'שקר' הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של השטן - שר השקר (מ"מ-א 94). לומר שקר לשם שלום זו 'אמת'! במקום שיש שלום אין משפטרבי יהושע בן קרחה כופל את לשונו: "במקום שיש משפט אין שלום! ובמקום שיש שלום אין משפט. צדקה לעניכשהדיין תורם לעני פרוטות אחדות מכיסו, זו צדקה גדולה עבור העני לטווח רחוק, כי אם התובע יבין שהדיין זיכה את העני מטעמי רחמנות, ולא מפני שהוא באמת זכאי, ודאי שלהבא לא ירצה להלוות לעניים, ולא לעשות איתם עסקים, אלא רק להשליך פרוטת נחושת קטנה כצדקה שלא על מנת להחזיר. אך בראות התובע כי את הדיין מדריכה האמת הטהורה, ואינו חת מלחייב עני מרוד, יסכים בחפץ-לב להמשיך להתעסק עם עניים, ולא יחשש שממונו ירד לטמיון, בגלל רחמי השופטים. מה שאחר כך יתן הדיין לעני צדקה, את זה יכול התובע שלא לדעת. גם אם ידע, אין הדבר צריך להפריע לו להמשיך להלוות לעניים. להפך! כשהוא יראה שיש לעניים מקורות מימון, כדי להחזיר חובות, הוא יותר בקלות יסכים להלוות להם, מאשר אם יהסס בגלל שאין לעני מהיכן להחזיר את מה שלוקח. נמצא חזק רודפואם אף אחד לא ירצה לדון נגד בעל-דין אלים, יצטרך בעל-דינו להפסיד את ממונו, לא בגלל שקיימת איזו בעייה בבית הדין, ובודאי שלא בגלל הטיית הדין לטובת האלים, אלא שבאמת קיימת בעיה באזרחים, ושידע להבא לא להתעסק עם אנשים אלימים. או שישכור שומרים שיגנו על השופטים שיסכימו לדון אותו. דוד לא שילם מביתורבי יהודה אינו חולק על טוב-לבו של דוד, שהסכים לממן מכיסו את הוצאות העני שיצא חייב בדינו, אלא מבאר שלא זאת מציין הפסוק, כי אם את צורת "משפט הצדקה" של דוד", שהוציא גזילה מתחת ידו. זו ודאי זכות גדולה לנידון, שהרי אם ממון לא כשר ישאר תחת ידו, אף על פי שבראיה שטחית נראה לו כאילו שזה הגדיל את מחזור הכספים שלו, אך למעשה כל ברכה וטובה לא תצמח לו מכסף לא כשר, ולא רק שהוא יאבד, אלא הוא יגרור אחריו גם את הכסף הכשר, ועיסקה שחמישה אחוז ממנה ממומן מכסף לא כשר, עתידה להתמוטט כולה! על כן החסד והצדקה האמיתיים שעושה השופט, זה דווקא עם היוצא חייב בדין. צדקה שהוציא גזילהלכאורה הלשון 'צדקה' מתאימה להאמר על הנותן דבר השייך לו, אך בהוצאת גזילה מידי הגזלן, לא מתאימה להאמר הלשון "צדקה וחסד"! אין לדיין אלא מה שעיניו רואות
דיין שהשתדל לחשוף את האמת ולגלותה ללא משוא פנים, לא רק שאינו צריך להענש על טעויות שהיו שלא בשליטתו, אלא שאין אלה טעויות! זו ההוצאה לאור של האמת בתפארתה. כפי שזה גלוי וידוע לפני הקב"ה, למרות שבעין שטחית נראה הדבר כטעות. |