מורכבות החיים / רפי זברגר

ברכות ט ע"א 
  

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה במסכת על מחלוקת משולשת לגבי סוף זמן קריאת שמע של ערבית. רבי אליעזר פסק כי מותר לקרוא עד סוף האשמורה הראשונה, חכמים – עד חצות, ורבן גמליאל – עד עלות השחר. במאמרנו נדון בשתי ברייתות העוסקות בזמן שבין עלות השחר לנץ החמה ביחס לדעת רבן גמליאל, אשר לכאורה סותרות אחת את השניה.
 

הנושא

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל.
רב יהודה בשם שמואל פוסק להלכה כרבן גמליאל. יש דיון בראשונים ובפוסקים לגבי מה נפסק כרבן גמליאל. האם רק לגבי הבנת המילה וּבְשָׁכְבְּךָ  (דברים, ו', ז'), בכך שנפסק כי כוונת התורה לזמן שכיבה (ולא לזמן שהולכים לישון כרבי אליעזר), אבל לגבי זמן קריאת שמע נפסק כחכמים שיש לכתחילה לקרוא שמע עד חצות. או שמא נפסק כרבן גמליאל לגמרי, ומותר לכתחילה לקרוא את שמע עד עלות השחר. 
בכל מקרה אסור ללכת לישון במחשבה לקרוא את שמע לאחר מכן, מחשש שמא יישן ויעבור לגמרי זמן קריאת שמע. בשולחן ערוך נפסק כאפשרות הראשונה, ולכן לכתחילה יש לקרוא את שמע עד חצות הלילה כדעת חכמים. 
תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד, השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה.
לפי ברייתא זו, קריאת שמע שלאחר עלות השחר נחשבת לקריאת שמע של שחרית, כיוון שזמן זה נחשב ליום.
מייד שואלת הגמרא על סתירה לכאורה בתוך הברייתא:
הא גופא קשיא: אמרת פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים בלילה - אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא הוא, והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה - אלמא יממא הוא.
שואלת הגמרא: מן הרישא של הברייתא משמע כי הזמן לאחר עלות השחר, עדיין מוגדר כלילה (אדם קורא שתי פעמים בלילה), אך בסיפא של הברייתא כתוב במפורש כי זמן זה נחשב ליום. לכאורה סתירה בתוך הברייתא. 
לא, לעולם ליליא הוא. והא דקרי ליה יום - דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא.
תשובה: באמת זמן זה נחשב ללילה, אך לגבי זמן קריאת שמע של ערבית, אנו מחשיבים את הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה כבר כיום, כיוון שיש אנשים המתעוררים בזמן זה, ולכן ניתן לייחס לאותו זמן את המילה וּבְקוּמֶךָ הנכתב בפרשיות שמע ישראל. 
אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחי 
רב אחא, בנו של רבי חנינא בשם רבי יהושע בן לוי פוסק כדעת רבי שמעון בברייתא, כי אמנם הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה נחשב כיום לעניין קריאת שמע, וניתן כבר לקרוא בזמן זה קריאת שמע של שחרית. 
אומרת הגמרא כי יש המייחסים את פסקו של רב אחא לברייתא אחרת:
איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא דתניא, רבי שמעון בן יוחי אומר משום ר' עקיבא: פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה, ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה.
ברייתא זו עוסקת בשתי קריאות שמע אחת לפני נץ החמה (אבל לאחר עלות השחר), ואחת לאחר נץ החמה. ברייתא זו קוראת לשני הזמנים הללו יום, גם לאחר עלות השחר (ולפני נץ החמה). 
הא גופא קשיא: אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום - אלמא קודם הנץ החמה יממא הוא, והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה - אלמא ליליא הוא.
אותו סגנון של שאלה יש גם על הברייתא הזאת. אלא שהפעם הפוך מן הקושיא הקודמת. מהרישא של הברייתא משמע כי הזמן לאחר עלות השחר, כבר מוגדר כיום (אדם קורא שתי פעמים ביום), אך בסיפא של הברייתא כתוב במפורש כי זמן זה נחשב ללילה. לכאורה שוב סתירה בתוך הברייתא. 
לא, לעולם יממא הוא. והאי דקרו ליה ליליא - דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא.
גם התשובה דומה, אבל הפוכה. אומרת הגמרא כי באמת זמן בין עלות השחר לנץ הוא יום, אך ניתן לקרוא לזמן זה גם לילה, לגבי קריאת שמע. זאת כיוון שאנשים עדיין ישנים בשעה זו. 
אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון שאמר משום רבי עקיבא. 
גם בגרסה זו פוסק רבי אחא בשם רבי יהושע הן לוי, כרבי שמעון. אך הפעם הפסק קובע כי מותר לקרוא קריאת שמע של ערבית בין עלות השחר לצאת הכוכבים.
אמר רבי זירא ובלבד שלא יאמר השכיבנו.
מוסיף רבי זירא הערה חשובה לפסק האחרון של רבי יהושע: מותר לקרוא קריאת שמע של ערבית לאחר עלות השחר, אך אין לומר את ברכת השכיבנו לאחר קריאת שמע ישראל, כיוון שזה לא זמן שהולכים לשכב. 
יש מחלוקת ראשונים, האם פסק זה של רבי זירא מיוחס לברייתא הראשונה, ואז מדובר על זמן הסמוך ולפני עלות השחר, או שמא פסק זה מיוחס לברייתא השנייה, ואז מדובר על הזמן לאחר עלות השחר לפני הנץ.  

מהו המסר

כאמור בהקדמה, נראה לכאורה כי מסקנות שתי הברייתות חולקות אחת על השנייה. שהרי לפי הברייתא הראשונה, זמן שלאחר עלות השחר (גם אם הוא לפני הנץ) נקרא יום לגבי קריאת שמע, ולפי הברייתא השניה, זמן זה נחשב ללילה לגבי קריאת שמע (תוספות). אך ישנם ראשונים (רשב''א) המסבירים כי אין מחלוקת בין הברייתות. באמת ניתן להחשיב זמן זה, שבין עלות השחר לנץ, גם כבקר וגם כלילה לעניין קריאת שמע. שהרי לזמן זה יש את שני המצבים: ישנם אנשים אשר קמים כבר בשעה זו, וישנם הרבה אחרים שעדיין נמים את שנתם. וכל ברייתא מיוחסת לזמן השני: הברייתא הראשונה מדברת על לפני עלות השחר ואחרי עלות השחר, ואז מחשיבים זמן זה ליום, והברייתא השנייה מדברת על לפני הנץ (ואחרי עלות השחר) ואחרי הנץ, או אז - זמן זה נחשב ללילה. אבל אין לאחוז את החלב בשתי הקצוות, ולהתפלל בזמן זה גם קריאת שמע של ערבית, וגם קריאת שמע של שחרית. 
אנו מוצאים התייחסות דומה לזמן תפלת מנחה. יש מחלוקת (כ''ו.) האם מותר להתפלל מנחה עד פלג המנחה כרבי יהודה, או עד הערב כחכמים. נפסק להלכה כי אפשר לעשות גם כרבי יהודה וגם כחכמים, אך ''דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד''. כלומר, אין ללכת לפי שתי השיטות יחדיו, ולהתפלל באותו יום את שתי התפילות בזמן הביניים שבין פלג המנחה לערב. נלמד משיטת הרשב''א מספר מסרים:
1. לא כל מה שנראה לנו על פניו כמחלוקת, היא אמנם מחלוקת. בפשט לימוד שתי הברייתות נראה על פניו כי הם חלוקים ואינם פוסקים אותו דבר לגבי זמן שבין עלות השחר לנץ. בחשיבה נוספת, שהיא במידה מסוימת ''יציאה מחוץ לקופסא'' אנו יכולים לומר כי שתי הברייתות אינן חלוקות זו על זו, אלא אף משלימות אחת את השניה.
גם במהלך החיים הרגילים, נשאף לצמצם כמה שיותר מחלוקת בין אנשים/ילדים וכדו' ונשתדל להסביר כי בעצם אין כאן מחלוקת כלל, אלא כל אחד מסתכל מתוך מבט שונה על אותה מציאות. 
2. החיים הינם מורכבים, ולא תמיד פשוטים. התייחסות לזמן מוגדר, גם כזמן שכיבה וגם כזמן קימה, הינה ''התייחסות מורכבת'' ולא טריוויאלית. כהמשך למסר הקודם, יש לפתוח את העיניים והראש, ולנסות לפעמים לתת ''הסברים מורכבים'' לכל מיני מצבים, שבהסברים פשוטים אינם מובנים כלל ועיקר. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]