להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות יב ע"א
כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית – לא יצא ידי חובתו, שנאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.
ב"הלכה ברורה" מובא פסק השולחן ערוך, בהתאם לנאמר בגמרא שמי שלא אמר ברכות אלו, כל אחת בזמנה, לא יצא ידי חובת המצווה כתקנה.
הריקנאטי (דברים ו,ד) כותב שהיום הוא הזמן שבו שולטת מידת החסד ואילו הלילה הוא הזמן שבו שולטת מדת האמונה, ומצווה כתיקנה היא להזכיר כל מידה בעתה. הוא מסביר שבזמן היום בא לידי ביטוי חסדו של הקב"ה שזן את בריותיו ומכין מזון לכל בשר, והלילה זהו זמן האמונה, כי אז אדם מפקיד נשמתו ורוחו בידו ומאמין שיחזיר לו את פקדונו.
הרב קוק זצ"ל בספר עין איה מבאר שהלילה ביחס ליום הוא כהכנה אל התכלית, כשם שמנוחת הלילה היא ההכנה לעבודת היום, כן האמונה היא הכנה לשלמות הידיעה האמיתית, שהיא דעת האמת בחסדי השי"ת. בלא האמונה לא יבא אדם אל קיום המצות ואל כל המדות המביאות בסוף להכרת האמת. הלילה הוא זמן שבו שולטת מדת הדין (ריקאנטי בראשית א,ה). זהו זמן של כעין הסתר פנים, שבו לא רואים את חסדו של הקב"ה. הלילה הוא זמן שיש בו לכאורה חיסרון, אולם החיסרון הזה מביא ליתרון, כי זהו הזמן שבו יש צורך באמונה שבזכותה אפשר לזכות בסופו של דבר באמת. נמצא שהחיסרון של הלילה מביא בסופו של דבר ליתרון. תפקידו של האדם הוא להגביר את האמונה בזמן שבו יש לכאורה חיסרון, ומתוך כך מתעלה האדם וזוכה לשלימות.
