מתרגים ומוחלים / רפי זברגר

ברכות טז ע''א
  

הקדמה

נלמד את המשנה הראשונה בדף העוסקת בקריאת שמע במקומות שקשה לכוון בהם. 
 

הנושא

האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך, מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה.
הפועלים הנמצאים בראש האילן והגיע זמן קריאת שמע – מותר להם לקרוא. אך אם הגיע זמן תפילה – אסור להם לקרוא בראש האילן. רש''י מסביר יפה את האיסור להתפלל בראש האילן:
דצלותא רחמי היא ובעי כוונה - הלכך אין מתפללין בראש האילן ובראש הנדבך, דמסתפי דילמא נפלי, דאין יכולין לעמוד שם אלא על ידי הדחק, ומחמת בעתותא לא מצי מכווני:
קשה לעמוד בראש האילן ומחמת הפחד קשה להתכוון בתפילה (הגמרא מסייגת ואומרת כי אם מדובר באילן סבוך ומרובה ענפים, ניתן להתפלל ללא חשש). מכיוון שהתפילה היא ''בקשת רחמים'' ומחייבת כוונה, אין להתפלל בראש האילן. 
ומוסיף ברטנורא (ועוד פרשנים) כי מכיוון שבקריאת שמע יש לכוון רק בפסוק ראשון, התירו חכמים לפועלים לקרוא קריאת שמע בראש האילן, כיוון שכוונה בזמן קצר שכזה לא מהווה בעיה. 
חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשונה, ועד מוצאי שבת - אם לא עשה מעשה.
חתן, לאחר חתונתו טרוד במצוות פריה ורביה, או חושש שמא לא לא ימצא בתולים לאשתו, לכן פטרו אותו בכלל מקריאת שמע. הפטור מותנה בשני תנאים: כל עוד לא בעל את אשתו, ומקסימום עד מוצאי שבת, ארבעה ימים לאחר חתונתו (בזמנם התחתנו ביום רביעי). 
ומעשה ברבן גמליאל שנשא אשה, וקרא לילה הראשונה. אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע? אמר להם: איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת:
למרות הפטור של חתן מקריאת שמע, רבן גמליאל כן קרא את שמע בליל חתונתו. הסבר שלו: הוא כל כך חרד לקבל עליו עול מלכת שמים מידי יום ביומו, לכן ''אינו מסוגל'' שלא לקרוא קריאת שמע. 
יש לומר כי אדם גדול כרבן גמליאל, מסוגל להתכוון גם בימי שמחת חתונתו, ולכן ''הרשה לעצמו'' לקרוא קריאת שמע ביום זה. 
 

מהו המסר

ניתן להסיק מלשון המשנה, כי חתן, לאחר ארבעת הימים מיום חתונתו (ממוצאי שבת), אף אם טרם בא על אשתו, חייב הוא בקריאת שמע. 
מסביר תוספות יום טוב הלכה זו: כי לאחר ארבעה ימים הוא ''קרוב אליה, וימחל לה אף אם לא ימצא לה בתולים''. 
כלומר, התופעה שכל כך הפריעה לו להתכוון בקריאת שמע, עד כדי שחכמים פטרו אותו מקריאת שמע, הופכת להיות פחות ופחות משמעותית כיוון שאדם מתרגל למצב, מתרגל לאותו בן אדם (במיוחד אם מדובר באשתו שהוא נמצא איתה כל הזמן בשבעת ימי משתה) ולכן הוא כבר ''פחות חם'' על אותה תופעה, ומסוגל לקרוא ולהתכוון בקריאת שמע כנדרש.
אנו לומדים מכך מסר נפלא וחשוב: גם אם משהו מאוד מפריע לנו, "החיים ממשיכים לזרום", ופתאום לאחר תקופה מסוימת, אנו חיים עם התופעה, מתרגלים אליה ואף סולחים לאדם השני. 
ניתן ליישם מסר זה בכל מערכות החיים שלנו, בוודאי בחיי המשפחה. למשל: אם יש מריבה בין שני בני משפחה, אין צורך תמיד להתרגש מכך ולצאת מגדרנו למצוא פתרון וההכרעה לבעיה. לפעמים, הזמן כאמור עושה את שלו, שוכחים את העניין וממשיכים הלאה. הדבר נכון שבעתיים, אם מדובר במריבה בין שני ילדים, שם השכחה מגיעה הרבה יותר מהר... 
עיקרון זה עובד לא מעט פעמים, אך יש שים לב כי פעמים הכעסים נצברים בליבותיהם של הניצים, ואינם נעלמים. במקרים אלו, בוודאי שכדאי לפתוח את הנושא וללבנו עד תום, כדי להסיר את המשקעים ולנסות לבנות מחדש מערכת יחסים תקינה ובריאה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]