לעשות - ומוקדם ככל האפשר / רפי זברגר

ברכות יז ע''ב
  

הקדמה

בעז''ה אנו מתחילים היום פרק שלישי ובעצם ממשיכים את הנושא שבו סיימנו את הפרק הקודם: פטור מקריאת שמע או מתפילה במקרים שאדם טרוד או עסוק ואינו יכול להתכוון בקריאתו.
נלמד את המשנה הפותחת את הפרק.
 

הנושא

מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה.
כשם שלמדנו לעיל כי חתן פטור מקריאת שמע עקב טרדתו במצוות פריה ורביה, אף האונן, שמת לו קרוב משפחה, טרוד בעסקי הקבורה ולכן פטור בעצם מכל המצוות. המשנה פירטה בתחילה פטור מקריאת שמע, תפילה ותפילין כיוון שנושאים אלו הם מענייני המסכת, ובהם עסקנו קודם לכן, אבל כאמור מסכמת המשנה, כי הפטור הוא גורף לכל המצוות. 
נושאי המטה, וחלופיהן, וחלופי חלופיהן, את שלפני המטה ואת שלאחר המטה:
הקטע הזה הוא כותרת להמשך המשנה, ומתאר את כל האנשים הנמצאים במעמד ההלוויה לפני הקבורה. 
מכיוון שכולם מעוניינים לקיים מצוות נשיאת המת, היו מתחלפים במצווה זו, כדי שכל אחד יוכל לזכות בה. 
יש העומדים קדימה, והמיטה תגיע אליהם (לפני המטה), ויש כאלו שכבר נשאו את המיטה (לאחר המטה). יש נושאים את המטה ברגע זה, יש אשר עומדים להחליפם, ויש אשר עומדים להחליף את המחליפים. מסכמת המשנה את העקרונות לפטור מקריאת שמע:
את שלפני המטה צורך בהם - פטורים,
אם עדיין לא קיימו את המצווה ולא נשאו את המיטה – פטורין מקריאת שמע.
ואת שלאחר המטה צורך בהם - חייבין.
ואם כבר נשאו את המיטה, אפילו אלו שאולי עתידים לחזור ולשאת שוב את המיטה (צורך בהם) – חייבים בקריאת שמע, כיוון שהם כבר לא כל כך טרודים בעשיית המצווה ויכולים להתכוון בקריאת שמע. 
ואלו ואלו - פטורים מן התפלה.
גם את אלו שכבר לא צריכים אותם לשאת את מיטת המת, ובוודאי אלו שעדיין לא נשאו – כולם פטורים מלהתפלל שמונה עשרה. סיבת הפטור – חיוב תפילה אינו אלא מדרבנן, ולכן פטרו חכמים את מלווי המת מלהתפלל. 
ועתה עוברים לשלב שאחרי הקבורה, בו יש מנהג של העמדת שתי שורות של אנשים, והאבלים עוברים ביניהם. העומדים בשורה מנחמים את האבלים בעת שעוברים לידם. 
קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה – יתחילו, ואם לאו - לא יתחילו.
המשנה מנחה לא להתחיל לקרוא קריאת שמע, אם לא יספיקו לגמור עד שלב העמידה בשורה. אך אם יש עוד זמן – חובה לקרוא קריאת שמע. 
העומדים בשורה, הפנימיים – פטורים, והחיצונים - חייבים.
אם יש הרבה בני אדם ונוצרים בכל צד יותר משורה אחת, הרי שהעומדים בשורה הפנימית מנחמים, והעומדים בשורה החיצונית אינם עומדים שם אלא לכבוד האבלים (ולא לנחם). מכיוון שכך, החיצוניים יכולים וחייבים לקרוא קריאת שמע.
 

מהו המסר

נתמקד בשני מסרים מתוך לימוד המשנה:
א. למדנו "ואת שלאחר המטה צורך בהם – חייבין". אנשים שכבר נשאו את המיטה, אפילו שיש בהם צורך בהמשך – חייבים לקרוא קריאת שמע. הרעיון העומד מאחורי דין זה: יש משהו מלחיץ בציפייה לפעולה הראשונה, אשר מעסיק מאוד את האדם, ומונע ממנו לבצע משימות אחרות בזמן זה. לאחר שאדם ביצע את מטלתו, הוא ''נרגע'', מפסיק להיות לחוץ, מוכן למשימות אחרות, וכל זאת למרות שעדיין לא סיים את כל המוטל עליו. המתח והלחץ פוחתים והולכים לאחר ביצוע משימה, כיוון שהאדם יכול להסתכל מהצד על הנעשה ולומר, את שלי – במידה מסוימת כבר עשיתי. 
המסר הזה חשוב מאוד בהרבה תחומים בחיים, במאמר זה נתייחס למישור המשפחתי. יש עניין גדול מאוד להביא את ילדינו לעשייה בשלבים מוקדמים של כל מטלה, שהרי לאחר מכן, יורד המתח והם מרגישים חופשים ונינוחים הרבה יותר להמשך המשימות. לא לדחות, לא להשהות יותר מידי, ולא להמתין סתם כך ללא סיבה. בכל זמן יש להקדים כמה שיותר את העשייה הראשונית של כל אחד ואחד מילדינו (וגם של עצמנו). 
ב. בסיפא למדנו כי העומדים בשורה החיצונית של המנחמים חייבים לקרוא קריאת שמע. למרות שהם בעיצומה של קיום המצווה, עומדים ומחכים עד אשר יעברו האבלים, אך מכיוון ש''אין להם תפקיד מוגדר'' הם חייבים לקרוא את שמע, ולא ''לבזבז'' את הדקות הללו. אנו לומדים מכך, עד כמה יש לנצל את הזמן לעשייה, וגם אם נמצאים ועושים דברים אחרים, אך אם אנו לא ''בפול ווליום'', הרי שניתן לנצל את הזמן ולעשות ולבצע מטלות נוספות. 
למדנו מסר זה כבר מהפסוק בספר איוב (ה', ז') כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף. 
יש לשאוף לעבוד, לעמול, לעשות, לבצע כל הזמן, וכמה שיותר. לאור זאת פסקה משנתנו הלכה זו, המחייבת את העומדים בשורה החיצונית לנצל את הזמן ולקרוא את שמע ישראל. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]