טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שמעתי בת קול שמנהמת כיונה – יונת הבית
"... באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה. ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות" (ברכות, ג ע"א).
שם עברי: יונת הבית שם באנגלית: Domestic Pigeon שם מדעי: Columba livia domestica
שמות נרדפים במקורות: תסיל
נושא מרכזי: המיית היונה וצפצוף הציפור
לריכוז המאמרים שנכתבו על יונת הבית הקש/י כאן.
הביטוי "מנהמת כיונה" מתייחס לקולה המיוחד של היונה המשמיעה קולות המיה וגרגור. קולות אלו מעוררים תחושות של מיסתורין ואפילו צער משום שהם דומים ליללה. במילון אבן-שושן אנו מוצאים בהגדרה של "נִהַם": "המה, הגה בקול עמום: "שמעתי בת קול שמנהמת כיונה וכו'". את המילה "נָהַם" פירש בשתי צורות: 1. המה, רעש, השמיע קול המיה: "וינהום עליו ביום ההוא כנהמת ים", ארי נהם ודב שקק. 2. רטן, השמיע קול עמום לאות רגז או חרטה או צער". מסתבר שבת הקול ה"מנהמת" היא בת קול המתאימה לפירוש השני כלומר משמיעה "קול עמום המביע צער".
במקרא אנו מוצאים פעלים נוספים המתארים את קולן של היונים. בישעיהו (נט יא) נאמר: "נֶהֱמֶ֤ה כַדֻּבִּים֙ כֻּלָּ֔נוּ וְכַיּוֹנִ֖ים הָגֹ֣ה נֶהְגֶּ֑ה נְקַוֶּ֤ה לַמִּשְׁפָּט֙ וָאַ֔יִן לִֽישׁוּעָ֖ה רָחֲקָ֥ה מִמֶּֽנּוּ". מתרגם יונתן: "עַסֵינָא מִן קֳדָם בַּעֲלֵי דְבָבָנָא דְמִתְכַּנְשִׁין עֲלָנָא כְּדוּבִין כּוּלָנָא וּכְיוֹנִין נָהָמָא נָהֵימְנָא וכו'". לפירושו "הגה נהגה" הוא פועל נרדף ל"נהמא נהימנא". רש"י מפרש: "הגה נהגה - לשון יללה". באופן מפורט יותר פירש הרד"ק: "נהמה כדובים כלנו - קול הדובים בקול המיה ויללה וכן היונים הוגות בקול יללה כי ההגיגה והיללה נמצא בזה הענין בקול יללה, וכן אמר כיוני הגאיות כולם הומות ויונתן תירגם עמנא מן קדם בעלי דבבנא וגו'". הפועל "הגה" באותה משמעות מופיע גם בישעיהו (לח י"ד): "כְּס֤וּס עָגוּר֙ כֵּ֣ן אֲצַפְצֵ֔ף אֶהְגֶּ֖ה כַּיּוֹנָ֑ה וכו'".
"יוני הגאיות" שציין הרד"ק מוזכרות ביחזקאל (ז ט"ז): "וּפָֽלְטוּ֙ פְּלִ֣יטֵיהֶ֔ם וְהָי֣וּ אֶל־הֶהָרִ֗ים כְּיוֹנֵ֧י הַגֵּאָי֛וֹת כֻּלָּ֖ם הֹמ֑וֹת אִ֖ישׁ בַּעֲוֹנֽוֹ". כאן הפועל המתייחס לקול היונים הוא "הומות" וגם כאן מתרגם יונתן "מנהמין". על פי המפרשים קולן של היונים הוא קול נהי שפירושו קול יבבה, יללה או תאניה. הרד"ק (יחזקאל, שם) פירש: "הומות - משמיעות קול כקול נהי כן יעשו הפלטים בנוסם". "מצודת דוד" (שם) פירש: "ופלטו פליטיהם - הפלטים מהם ימלטו ויהיו פזורים בהרים ויהמו בקול נהי כיונים המתקבצים בעמקים וכולם יהמו". צורה נוספת המתייחסת לקול היונים מופיעה בנחום (ב ח'): "וְהֻצַּ֖ב גֻּלְּתָ֣ה הֹֽעֲלָ֑תָה וְאַמְהֹתֶ֗יהָ מְנַֽהֲגוֹת֙ כְּק֣וֹל יוֹנִ֔ים מְתֹפְפֹ֖ת עַל־לִבְבֵהֶֽן". מתרגם יונתן: "... מְנַהֲמָן כְּקַל יוֹנִים מְטַרְפָן עַל לִבֵּיהוֹן". מפרש רש"י: "מנהגות כקול יונים - מנהגות עצמן בקינה כקול יונים המקוננים מנהגות שרימייצנ"ט בלע"ז". ד"ר מ. קטן תירגם את לעז זה ל"מקוננות".
קול היונים החרישי המביע צער הפך אותן לסמל וייתכן ומכאן התקבל הביטוי "יונת אלם" המוזכר בתהלים (נו א'): "למנצח על יוֹנת אלם רחקים לדוד מכתם באחֹז אתוֹ פלשתים בגת". אמנם ליונים קול המייה חרישי אך הוא דומה לקולות המשמיע אילם. בגמרא במסכת סוטה (י ע"ב) מייחס רבי יוחנן את הביטוי "יונת אלם" לתמר: "היא מוצאת היא מיתוצאת מיבעי ליה? א"ר אלעזר: לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל וריחקן, בא גבריאל וקירבן. היינו דכתיב: למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם, א"ר יוחנן: משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת; לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל". מפרש המהרש"א (חידושי אגדות, שם): "למנצח על יונת אלם כו'. קראה יונה ע"ש כנסת ישראל דמתילא ליונה ואמר שהיתה כאלם כדלקמן דלא בעי ליה למימר כדי שלא להלבינו אלא כאלם המרמז לאיש אשר אלה לו אנכי הרה". על פי פירושו תמר אמנם לא פירשה בדיבור מלא את אחריותו של יהודה אך רמזה בדומה לרמזים של אילם המשמיע קולות לא ברורים.
הפעלים המתייחסים לקולן ("מנהמת", "הגה נהגה", "מנהגות") של היונים שונים מהשמעת הקול בציפורים. הכוונה במונח "ציפורים" הוא כנראה למינים בסדרת ציפורי השיר ומינים קטנים אחרים. קולם של מינים אלו מכונה כ"ציפצוף". קולות אלו נחשבים כקולות בעוצמה נמוכה, משוכללים ומלודיים יותר בהשוואה לקולות היונה(1). בערכין (טז ע"ב) נאמר: "אמר רבי יהודה בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי ציפרים לטהרתו? אמר הקדוש ברוך הוא: הוא עושה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט" (ערכין, טז ע"ב). מפרש רש"י: "פטיט - לשון קול היוצא בחשאי ובלע"ז פולי"ר. ד"ר מ. קטן מתרגם (שם): פולי"ר = פטפוט. בקהלת (יב ד') אנו מוצאים: "וְסֻגְּר֤וּ דְלָתַ֙יִם֙ בַּשּׁ֔וּק בִּשְׁפַ֖ל ק֣וֹל הַֽטַּחֲנָ֑ה וְיָקוּם֙ לְק֣וֹל הַצִּפּ֔וֹר וְיִשַּׁ֖חוּ כָּל־בְּנ֥וֹת הַשִּֽׁיר". במדרש זוטא (קהלת, בובר, פרשה י"ב) נאמר: "ויקום לקול הצפור. שאפילו צפור דרור מנערתו משנתו". לומדים אנו ממדרש זה ש"קול הציפור" הוא קול חלש אך גם שהציפור היא הדרור העשוי להיות הציפור שמביא המצורע (ראו עוד במאמר "משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו"). בישעיהו (כט ד') פירש רש"י: "צפצוף - הוא לשון קול לחש כקול עופות דקים". הציפצוף כקול חלש או דק מופיע גם בהקשר שונה לגמרי. בהתייחסו לסימני סריס כתב המאירי (יבמות, פ ע"א): "... וקולו לקוי רצה לומר בדק וכעין צפצוף עד שאינו ניכר בין קולו לשל אשה וכו'".
בישעיהו (ח י"ט) נאמר: "וְכִֽי־יֹאמְר֣וּ אֲלֵיכֶ֗ם דִּרְשׁ֤וּ אֶל־הָאֹבֹות֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים הַֽמְצַפְצְפִ֖ים וְהַמַּהְגִּ֑ים הֲלֹוא־עַם֙ אֶל־אֱלֹהָ֣יו יִדְרֹ֔שׁ בְּעַ֥ד הַחַיִּ֖ים אֶל־הַמֵּתִֽים". מפרש רש"י: "דרשו אל האבות וגו' המצפצפים והמהגים - לשון גנאי הוא שאף הדבור אין בהם אלא כעופות הללו שמפטפטין בקולם לשון ציפצוף והגה נופל בעופות כסוס עגור כן אצפצף (לקמן /ישעיהו/ לח) אהגה כיונה וכן מצינו לשון ציפצוף בקול נמוך שנאמר (לקמן /ישעיהו/ כט) והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף". מוצאים אנו כאן הבדל בין "ציפצוף בקול נמוך" לבין "אהגה" ביונה. רש"י ביואל (א כ') כתב: "תערוג - תצעק כאשר פתר דונש: ערג לאילים, נהם לשחלים וגעה לעגלים וצהל לסוסים ציפצוף לעופות ונבח לכלבים".
מכמה איזכורים במפרשים משתמעת זהות בין הפועל "הגה" ו"ציפצוף" דבר הסותר לכאורה את זיהוי "הגה" דווקא עם היונים. ברד"ק (תהלים, קטו ז') אנו מוצאים: "לא יהגו. אפילו הגיון מעט, שאינו דיבור ממש אלא קול צפצוף היוצא מן הגרון, כמו (ישעיה לח, יד) אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה". המלבי"ם (שם) פירש: "ידיהם ולא ימישון, וגם אין משמשים בכלי התנועה כי רגליהם לא יהלכו, וגם אין להם אפילו דבור פנימי והגיון בסתר, כי לא יהגו בגרונם, שההגיון הוא צפצוף חלוש ממוצע בין הדבור והשתיקה". ניתן להציע שמשמעות ה"ציפצוף" במקרה זה היא עצם השמעת קול באופן כללי ולא לאופיו(2). תיאורו המדוייק של הקול מובא בהמשך המשפט שבו נכתב "הגה". מפרש המלבי"ם ביחזקאל (פירוש המילים, ב י'): "הגה. צפצוף בקול יללה". בפירוש ר"ח בבבא בתרא (בשיטת הקדמונים, כג ע"א) נקראות גם קריאות עורבים "ציפצוף": "והני אומני דהוו יתבי תותי נטיעיה של רב יוסף ומזקי וכו' והוו גרמי הפסד בפירות של שתילים: אמר רב יוסף אפיקו לי קורקור מהכא, שהוא צפצוף העורבים, כלומר הסירו מזה המקום האומנים וממילא כלין והולכין העורבין".
מנגנון הפקת הקול בעופות
מחקרים אנאטומיים רבים מנסים לפענח את מנגנוני השמעת הקול בעופות ובמיוחד את הגורמים להבדלים בין קבוצות טקסונומיות שונות. בניגוד לכך מגוון הקולות והשירים בתוך הקבוצות עצמן תלוי בעיקר בגורמים תורשתיים ובלמידה ורק מעט במבנה האנאטומי של האיבר המשמש להפקת הקולות - האַבּוּבִית (Syrinx). איבר זה ממוקם בבסיס הקנה של הציפור ומפיק צלילים ללא "שפתות קול" (מיתרי קול) כפי שהדבר קיים ביונקים. הבדל חשוב נוסף הוא במיקום תיבת הקול (Larynx). ביונקים ובעלי חוליות רבים אחרים, תיבת הקול ממוקמת בקדמת הצוואר מעל קנה הנשימה באזור בו מתפצל הגרון לקנה הנשימה והוושט. הקול בעופות נוצר על ידי רטיטה (vibrations) של דפנות האבובית (membrane tympaniformis) או חלקן וה- pessulus (3) (הספרה 4 בשרטוט) הנגרמת כתוצאה ממעבר זרם אוויר. מבנה זה הוא מערכת תנודות עצמאית (self-oscillating system) המווסתת את זרם האוויר היוצר את הקול. השרירים מווסתים את צורת הקול על ידי שינוי המתיחה של הקרומים ופתח הקנה. מקומה של האבובית במקום שבו הקנה מסתעף לשתי אונות הריאה מאפשר לשרירי הסימפונות השמאלי והימני לפעול באופן בלתי תלוי ולהפיק משניהם קצב רטיטות שונה באופן סימולטני. כך מסוגלות כמה ציפורי שיר להפיק בו-זמנית יותר מצליל אחד.
מבנה האבובית, מיקומה ומיקום השרירים המפעילים אותה שונים מאד בהשוואה בין קבוצות ציפורים. בכמה קבוצות האבובית מכסה את הקצה התחתון של הקנה והחלקים העליונים של הסימפונות. סוג אבובית זה נקרא tracheobronchial והוא הנפוץ ביותר בעופות ונמצא בכל תת-סדרת הרננים. סוג אבובית אחר מוגבל רק לסימפונות וקיים בדורסי לילה, קוקיות והתחמסים. האבובית יכולה להיות מוגבלת לקנה בלבד, מבנה הנמצא במספר מצומצם של קבוצות הידועות בשם tracheophonae שהן תת קבוצה בתת-סדרת דמויי-טירן הכוללת את התנריים, ציפורי הנמלים, טופקוליים, ויורקניים.
הפקת הקול ביונים
אבובית היונה שונה באופן בולט מזו הקיימת ברוב העופות האחרים. אמנם מנגנון יצירת הקול הבסיסי דומה לתבנית הקיימת בעופות שאינם ציפורי שיר (תבנית שבה מקור הקול הוא ברטיטה (vibrations) של הקרומים הפנימיים של האבובית) אך יחד עם זאת, מכשיר הקול במשפחה זו אינו מצוייד כראוי לצורך יצירת מגוון צלילים גדול. הגמישות הקולית המוגבלת של היוניים מושגת על ידי שינויים בצורה ובמימדים של מעברי האוויר הנגרמים מפעולת שרירים (sternotrachealis ו- tracheolateralis) וגורמים חיצוניים בהם ניפוח הזפק/ושט, מתיחת הצוואר (וכך משתנה אורך הקנה), ושינויים בלחץ בשקי האוויר. מנגנונים אלו משנים את מאפייני מסלול זרימת האוויר כמערכת תהודה (רזוננס).
במחקר(4) המכניזם הביולוגי של האבובית ביונה מורדמת בדקו Larsen ו- Goller את תרומת השרירים לעיצוב הקול. הם השתמשו ביונים מורדמות והזרימו גז לשקי האוויר שמתחת לאבובית תוך כדי גירוי חשמלי של שרירים שונים. תוצאות ניסויים אלו אפשרו להם לזהות את מקורות הקול. התברר שהפקת עיצורים קוליים(5) על ידי זרימת אוויר קשורה לרטיטת קרומי האבובית הצדדיים. בקרת הקולות במקרה זה התבצעה על ידי מספר קטן יחסית של שרירים חיצוניים המרחיקים את הקרומים זה מזה ומגדילים את הפתח דרכו זורם האוויר. במינים בעלי יכולת קולית מפותחת מעורבים בבקרת האבובית גם שרירים פנימיים המגדילים את מגוון אפשרויות עיצוב האבובית.
חתך רוחב סכמטי באבובית (Syrinx)
(1) מעניינות הן ההבחנות שעורך רש"י (חולין, נג ע"א) בין קולות בעלי החיים: "מקרקרין - גועות דלשון צעקת ארי לחוד ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב".
(2) בתפארת ישראל (כלכלת שבת, כללי ל"ט מלאכות, א ש"א ס"ק ל"ה) נאמר"... מותר לשורר בפה, ואפילו בצפצוף שקורין (פפייפען)". על פי דבריו גם שריקה נקראת ציפצוף.
(3) מוט סחוסי עדין המחבר את הקצוות העליונים והתחתונים של הזוג הראשון של סחוסי הקנה באבובית העופות. ביונים הוא איננו קשיח.
(4) Goller F. and Larsen O. N., 1997. 'In Situ Biomechanics of the Syrinx and Sound Generation in Pigeons', J. Exp. Biol. pp. 2165–2176.
(5) עיצורים שבמהלך הפקתם לחץ האוויר מתוך הריאות גורם לרטיטת מיתרי הקול.
מקור עיקרי:
Warner, W. R., 1972, 'The Syrinx in Family Columbidae', J. of Zoology, 166 (3), pp. 385-390.
לעיון נוסף:
Larsen, O. N. and Goller, F., 1999, 'Role of syringeal vibrations in bird vocalizations', Proc. Biol. Sci. 200: 2165-2176.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
