דיוק וחידוש ברש"י

ברכות כא

עמוד א

רש"י ד"ה אמת ויציב דאורייתא היא. שמזכיר בה יציאת מצרים דחיובא דאורייתא היא דכתיב למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים (דברים טז):
ברש"י על התורה (בפרשת בא) (שמות י"ג ג)"זכור את היום הזה" - למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום, וזה נסמך על המכילתא בפסוק זה אלא שבמכילתא מובא גם הפסוק למען תזכור וכו' שמשם נדרש (וגם במסכת ברכות יב) ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא הלילות, וראה במנחת חינוך מצוה כ"א אריכות גדולה בענין זה ונשאר בצ"ע על רש"י, והנראה דיסוד זכירת מצרים באופן תמידי נמצא בפסוק בשמות זכור את היום וכו' וכמו שפירש גם במזרחי, והפסוק בדברים נדרש לימים ואף ללילות אחר שפסוק זה גילה לנו את יסוד חיוב הזכירה באופן תמידי מהלשון "זכור" בקמ"ץ תחת הזיין, בא הפסוק למען לדרוש הימים והלילות כי ללא הפסוק הראשון היה אפשר שהפסוק "למען" תזכור הוא נתינת טעם לאכילת המצה בלבד, אבל אחר שלמדנו שיש ענין בזכירה תמידית "בכל יום" חוזר הפסוק לדרוש הימים והלילות, ולבן זומא אף ימות המשיח, וזה בנותן טעם שרש"י כאן בברכות כת דווקא את הפסוק המאוחר יותר מפני שלשו סיבות אפשריות א, שמוזכר פסוק זה לחיוב הזכירה כמה דפים קודם במסכתינו,
ב, שדורש מפסוק זה אף הלילות ורש"י רומז שאותו שאילה שיש על אמת ויציב ביום תהא באמת ואמונה בלילה,
ג. בגלל שמפסוק זה נזכר הלימוד לימות המשיח והרבה פעמים נמצא בש"ס שרש"י מחפש דימויים השייכם לירושלים משיח ובית המקדש מחמת גודל כיסופו וצפיתו לכך.