מנין לברכה מקל וחומר
ברכות כא ע"א
"אמר רב יהודה: מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה - שנאמר: ואכלת ושבעת וברכת. מנין לברכת התורה לפניה מן התורה - שנאמר: כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו.
אמר רבי יוחנן: למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר; ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר: ומה מזון שאין טעון לפניו - טעון לאחריו, תורה שטעונה לפניה - אינו דין שטעונה לאחריה; וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר: ומה תורה שאין טעונה לאחריה - טעונה לפניה, מזון שהוא טעון לאחריו - אינו דין שיהא טעון לפניו. איכא למפרך: מה למזון - שכן נהנה, ומה לתורה - שכן חיי עולם! ועוד, תנן: על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו! תיובתא".
קשה, וכי לא הבחין רבי יוחנן שקל וחומר זה בר הפרכה הוא? הרי דבריו שלו סותרים את עצמם, או שברכה ראשונה חמורה יותר או שברכה אחרונה חמורה!
ועוד קשה, הרי רבי יוחנן היטב היה בקי במשניות כולן, וכיצד יתכן שלא הכיר את המשנה ואת דינה שהברכה שאחר המזון חמורה הרבה יותר?
ועוד קשה מלקמן (ברכות דף לה ע"א) שלמדו לענין ברכה ראשונה: "אתיא בקל וחומר: כשהוא שבע מברך - כשהוא רעב לא כל שכן?", וכך מפורש גם בברייתא בהמשך (ברכות דף מח ע"ב). וכיצד זה הביאה הגמרא את סברת הקל וחומר של רבי יוחנן בלא להפריכו כבסוגייתנו?
ועוד צריך ביאור סיבת הדין, מדוע בברכת המזון ברכה אחרונה עיקר, ובברכת התורה ברכה ראשונה עיקר?
אלא שפירכת סוגייתנו אמת היא, וקל וחומר זה בר הפרכה הוא ואינו קל וחומר גמור ללמוד ממנו דין תורה.
אלא כך הוא דין תורה: (דברים ח, י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ, ברכה אחר אכילה היא, כי אם אין קמח אין תורה ואין חיים, ומודה הנך על לחם שאכלת ועל החיים שקיימך ה'.
ואילו לענין ברכת התורה אמר רב יהודה אמר רב במסכת בבא מציעא דף פה ע"ב: (ירמיהו ט, יא-יב) עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ - וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם - שלא ברכו בתורה תחילה. כי ענין הברכה לידע ולהודיע כי התורה שילמד תורת ה' היא ולשמו תהיה נלמדת.
ועם כל זאת הוסיף רבי יוחנן שעדין יש מקום לסברת הקל וחומר גם בדינים שהם דרבנן: ברכת מזון לפניו וברכת התורה לאחריה. כי בשעת רעבונו ראוי לאדם ביתר שאת לזכור ולברך את ממציא המזור למחסורו. ואחר קריאתו בתורה יזכור: אם ברכתי בשובעי מלחמי, לא יהא כבוד התורה קל מדבר הגשמי, למרות שלא חיי עולם הזה תלויים בה אלא חיי עולם הבא.
