איך שואלים בשלום הרב?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

ברכות כז ע"ב

"הנותן שלום לרבו – גורם לשכינה שתסתלק מישראל". ב"בירור הלכה" מובאים שני פירושים לעניין זה. לפי פירוש אחד אסור לתלמיד לומר לרבו "שלום עליך", כדרך שאומר לכל אדם, אלא כפי שכותב הרמב"ם: "שוחה לפניו ואומר לו ביראה וכבוד: שלום עליך רבי". מאידך ישנו פירוש אחר ולפיו אסור לתלמיד להקדים שלום לרבו כלל, כיוון שצריך לירא ממנו עד שאינו יכול להקדים לו שום דיבור, כפי שנאמר בירושלמי שהיה מנהג שקטן לא שואל בשלומו של גדול, לקיים את הפסוק (איוב כח,ט): "ראוני נערים ונחבאו". מדברי הרא"ש (סימן ה) נראה שהיה בעניין זה הבדל בין ארץ ישראל לבבל. בארץ ישראל נהגו שלא שאל התלמיד בשלום רבו כלל, ואילו בבבל המנהג היה לשאול בשלומו בדרך כבוד.

בירושלמי (פ"ב ה"א) מסופר שר' אלעזר, תלמידו של ר' יוחנן ראה אותו מרחוק ונחבא מפניו, וכעס ר' יוחנן על כך שלא שאל בשלומו. ר' יעקב בר אידי רצה לפייס את ר' יוחנן, לכן שאל אותו האם מותר לעבור לפני פסל של עבודה זרה שהיה שם בדרך, ענה לו ר' יוחנן: וכי אתה רוצה לנהוג בו כבוד עד כדי כך שלא תעבור לפניו? אדרבה עבור לפניו והתעלם ממנו ובכך תראה שאתה מזלזל בו. אמר לו ר' יעקב בר אידי: זו הייתה כוונתו של ר' אלעזר שנחבא ממך, הוא רצה להראות בכך שהוא חולק לך כבוד. אמר לו ר' יוחנן: יודע אתה לפייס. מסיפור זה משמע שהמנהג שלא לשאול בשלום הרב נהג רק כאשר התלמיד ראהו מרחוק ונחבא ממנו, אבל אם קרה שנפגשו אז וודאי גם בארץ ישראל היה התלמיד שואל בשלום רבו בכבוד.