סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

עד כמה צריך להאיר? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

שבת כא ע"א


עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עד דכליא ריגלא דתרמודאי.

הגמרא קובעת כגבול אחרון להדלקת נרות החנוכה את השיעור "עד דכליא ריגלא דתרמודאי" – עד שהתרמודאים יסיימו את עבודתם שוק ויעזבו אותו.

מסתבר שההיסטוריה של האומה התרמודית, יכול ללמד אותנו מבט פנימי להגדרה של "עד דכליא ריגלא דתרמודאי".

בדברי הימים ב (פרק ח פסוק ד) אנחנו קוראים על שלמה המלך שבנה כמה ערים, וביניהן תדמור. זו הייתה עיר מסחר שישבה באזור סוריה על ציר מרכזי של מעבר סחורות. שלמה המלך בנה את העיר הזו והעניק אותה לבני המקום – התדמורים.

על מה שקרה אחר כך מספר רש"י במקום, הוא מספר שהעיר הזו שנבנתה על ידי שלמה הייתה עיר של בוגדים, שניצלו לרעה את העובדה שהם יושבים על ציר משמעותי, וסייעו שנים אחר כך לשונאי ישראל נגד עם ישראל, זאת למרות שהיה ברור להם שמי שבנה את העיר והקים אותה להיות מה שהיא היה מלך ישראל – שלמה, אבל זה לא הפריע להם לעשות את מעשה הבגידה.

כתוצאה מכך מביא רש"י שני נתונים מעניינים: ראשית שאין מקבלים גרים משם, בשל המידות המקולקלות של בני המקום, ושנית שהשם שינתן לעיר היה "תמור" בעקבות ה"המרה" שעשו בני העיר, אלא שבדברי הימים, בשעה שמסופר על בניית העיר, קרא לה התנ"ך בשם הכבוד "תדמור", שלא לבייש את כבודו של שלמה שמיד עם אזכור בניית העיר על ידו יוזכר גם שהם בגדו בו ובזכרו.

עדויות נוספות על התנהגות קלוקלת של בני העיר בכל מה שקשור לקדושת המשפחה מופיעות בגמרא שמציינת גם שבני העיר הזו גם גרמו לקלקולים בקרב העם היהודי.

הדברים הללו יכולים ללמד עד כמה שפלים ונחותים מוסרית היו אנשי העיר הזו.

גם המסחר שבו עסקו אנשי העיר היה מסחר נחות ולא מכובד, כפי שאומר רש"י בסוגיה שלנו, שהם היו מלקטי עצים דקים עבור הסקת הבתים, שזהו מסחר אזוטרי ולא משמעותי.

אלא שבנקודה הזו סיפורם של התרמודאים פוגש את הסיפור של חנוכה.

שכן, הסיפור של חנוכה יושב בדיוק על המשבצת של ניצחון האור על החושך היווני, רעיון שמתרחב הלאה לניצחון האור האלוקי על פני החושך הגשמי. הדבר גם בא לידי ביטוי בכך שמדליקים נרות – אור שמסמל קדושה, דווקא במהלך הלילה שמסמל את היפך הקדושה.
אם לתרגם את הדברים הלכה למעשה, חנוכה והנרות שמדליקים בו צריך לומר לכל אחד מאתנו, שמשימת החיים שלנו היא לדאוג שיהיה כמה שיותר אור וטוב בעולם, ולהאיר גם מקומות שאינם כאלו.

אלא שבנקודה הזו יכול אדם לשאול: עד כמה אני צריך להתאמץ? עשיתי טוב, הפצתי טוב, הבאתי עוד אור לעולם, אבל עד כמה אני צריך עוד לעבוד ולפעול?

על כך עונה הרבי מליובאוויטש (רשימות חוברת קכו) ואומר שבנקודה זו אומרים לו: עד שכבר לא תראה את החושך התרמודאי. עד כדי שגם אנשים שפלים ונחותים כמו התרמודאים, גם הם יתהפכו לטוב.

אלו שלא מגיירים אותם בגלל שהם כל כך שפלים, אלו שנקראים על שם המרד כפוי הטובה שמרדו בשלמה שמלמד על מוסריות קלוקלת, גם הם צריכים להאיר עד שיהיו משהו אחר.

והם גם אלו שמספרים לכולנו שאנחנו צריכים לחפש דווקא את העצים הקטנים – פיסות העץ שנראות לא משמעותיות וגם מהם להבעיר אש, בדיוק כמו המסחר התרמודאי שעל פניו נראה לא חשוב ואזוטרי.

עד שלא מאירים גם אותם ומכלים את המציאות הרעה הזו מהעולם. לא סיימנו. צריכים להמשיך לעבוד ולהאיר.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר