מידתיות בחיים / רפי זברגר

ברכות ל ע''ב
  

הקדמה

בסייעתא דשמיא אנו מתחילים פרק חמישי במסכת ברכות. לאחר שלמדנו בהרחבה דיני קריאת שמע, הזכרנו גם את שמונה עשרה, ועתה, בפרק הנוכחי אנו צוללים לדיני תפילת שמונה עשרה.
נלמד את המשנה הראשונה:
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
אין להגיע לתפילה מתוך קלות ראש, מתוך צחוק או כל דבר דומה, אלא מתוך הכנעה, ומחשבה פנימית כי אנו עומדים לפני בורא עולם וכך יש להתייחס לזמן התפילה.
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים.
המשנה מספרת כי כדי להגיע לאותה תחושה של הכנעה וכובד ראש חסידים הראשונים היו ''עובדים'' על עצמם במשך זמן מה לפני התפילה, חושבים ומהרהרים עד כמה גדלותו של הבורא בפניו אנו עומדים לשיח את תפילותינו בשעה הקרובה. רק לאחר מכן התחילו להתפלל. יש לציין כי גם אנו מגיעים לתפילת שמונה עשרה לאחר שאמרנו פסוקי דזימרא וברכות שמע ותפילת שמע ישראל, שהם ''מחברים'' אותנו לבורא ומכינים אותו לקראת תפילת שמונה עשרה.
אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק:
הגמרא מסבירה כי מדובר במלך ישראל, ונחש שאינו מסכן פיזית את המתפלל, אך אם מדובר בסכנה מוחשית כמו מלך מאומות העולם, או עקרב מסוכן וכדומה, יש לקצר את התפילה, ואם אי אפשר יש להפסיקה מיד.
.

הנושא

מנא הני מילי?
הגמרא מחפשת מקור לדין הראשון של המשנה, כי אין עומדים לתפילה אלא מתוך כובד ראש. 
אמר רבי אלעזר: דאמר קרא (שמואל א', א', י'): וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה
חנה התפללה לקדוש ברוך הוא על היותה עקרה מתוך מחשבות והכנה נפשית, שהרי מרירות לב היא אפשרות מסוימת להתכונן לתפילה. אין הכוונה שיש חס וחלילה להיות מר נפש לקראת תפילה, אלא בשלב השאלה הגמרא מבינה כי ניתן ללמוד מכאן שיש להתכונן במידה זו או אחרת לתפילה. 
ממאי? דילמא חנה שאני, דהות מרירא לבא טובא.
דוחה הגמרא ואומרת כי לא ניתן ללמוד מכאן על כל בני האדם, כיוון שהיא הייתה כל כך עצובה ומרת נפש, ואין זה מלמד על הכלל. 
אלא אמר רבי יוסי בן רבי חנינא מהכא (תהילים ה', ח'): וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ
ממשיכה הגמרא ומנסה ללמוד מפסוק בתהילים המדבר על הגעה לבית המקדש (בית כנסת הינו מקום ''מקדש מעט'') ביראה. שוב אנו רואים הכנה של יראה ופחד לפני תפילה 
ממאי? דילמא דוד שאני, דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא.
הגמרא דוחה גם מקור זה בטענה שאין אפשרות ללמוד מדוד המלך על הכלל. דוד, נעים זמירות ישראל היה יחיד ומיוחד בנושא של תפילה, בקשות ותחנונים כלפי הקב''ה, כפי שבאמת משמע מן המילה וַאֲנִי בפסוק אשר מתייחס באמת אך ורק לדוד המלך. 
אלא אמר ר' יהושע בן לוי מהכא (תהילים כ''ט, ב'): הָבוּ לה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ - אל תקרי בהדרת אלא בחרדת.
רבי יהושע בן לוי לומד זאת מפסוק אחר בתהילים שאינו מדבר בגוף ראשון כמו הפסוק הקודם. רבי יהושע משנה את האות ה' במילה ְּהַדְרַת לאות ח' ובכך הופכים אותה ל''חרדת'' במשמעות של הכנה נפשית לקראת התפילה שתתבצע ב"חרדת קודש".
ממאי? דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש, כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי.
הגמרא דוחה גם אפשרות זו, ואומרת כי אולי באמת אין לשנות את המילה ְּהַדְרַת והכוונה אמנם להדר בתפילה, בדיוק כמו שנהג רב יהודה להתלבש במיוחד ולהדר לקראת תפילתו. 
אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא (תהילים ב', י''א): עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה.
רב נחמן מסכם ולומד את מקור הדין מפסוק שלישי בתהילים העוסק בעבודה ה' שאין זו אלא תפילה (איזו עבודה שלב, הוי אומר זו תפילה (תענית ב.)), כאשר יש לעשותה ביראה, שזו בוודאי באה לאחר הכנה מוקדמת לקראת התפילה. 
מאי וגילו ברעדה? אמר רבי אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה.
רב אדא בן מתנה מסביר את הסיפא של הפסוק אשר הזכרנו זה עתה: וְגִילוּ בִּרְעָדָה. לכאורה קצת תמה שיש לשמוח ולגיל מתוך פחד ורעד, אלא מסביר רב אדא, שאין הכי נמי, גם במקום שמחה יש לשים גבולות. אין להסיר כל רסן, אלא יש "להכניס בתוככי השמחה מורא ורעד''.  
 

מהו המסר

למדנו היום להכניס פרופורציות להווי החיים שלנו :
1. לקראת דברים חשובים יש לעשות הכנות מנטליות. לקראת ''מפגש'' עם בורא עולם בתפילת שמונה עשרה, אנו חייבים להתכונן: לחשוב בפני מי אנו עומדים, מה אנו ביחס אליו, מהי כבוד שמים ומהי יראת שמים וכדו'. לאחר הכנות מתאימות ניתן לגשת למשימת התפילה. 
2. גם הלבוש החיצוני צריך להיות מתאים ל"מפגש הפסגה" בין אדם לקונהו. יש להתהדר ולבוא בלבוש צנוע ומכובד, כמנהגו של רב יהודה. 
3. יש לשמור על כללים גם בשמחות שלנו. אמנם מותר לשמוח ולגיל, אך הכול בתוך מסגרת גבולות ברורה ומוגדרת. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]