האם השו"ע חולק על הרמב"ם בפירוש "עיון תפילה"?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות לב ע"ב
מסקנת הגמרא היא שלא טוב לעיין בתפילה. ב"בירור הלכה" מובאת קושיית התוספות שבמקומות אחרים בגמרא משמע שעיון תפילה הוא מעלה חשובה, ותירוצם הוא שיש שני סוגי עיון: עיון שבו אדם מצפה שתיעשה בקשתו הוא לא טוב, אולם עיון שבו אדם מכוון את ליבו בתפילה הוא טוב. כך פוסק השולחן ערוך, המובא ב"הלכה ברורה":
"אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתו כיון שכוונתי בתפלתי, כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם (שע"י כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו), אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו. ויאמר בלבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו".
יש לשאול: מדוע לא כתב הרמב"ם הלכה זו?
ייתכן שהרמב"ם מפרש את המושג "עיון תפילה" באופן שונה מהתוספות, אך גם ייתכן שעניין זה שאסור לאדם לחשוב שראוי הוא שתתקבל תפילתו כבר מצוי בדברי הרמב"ם בהלכות תפילה, הכותב (ה,ד): "ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ופחד", וכן (ד,טז): "כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים". מהלכות אלו ברור שאסור לאדם להיות בטוח שתפילתו תתקבל.
