ממצב של אלם לתביעה גדולה / רפי זברגר

ברכות לב ע''א
  

הקדמה

הגמרא (דף ל''א) למדה מתפילת חנה מספר "הלכות חשובות", כלשונו של רב המנונא, ביחס לתפילת שמונה עשרה. למשל: הצורך בכוונת הלב, צורך בחיתוך השפתיים, איסור להגביה קול, איסור תפילה לשיכור ועוד.
ממשיכה הגמרא לתאר את דבריה הקשים של חנה כלפי הקדוש ברוך הוא, אשר "השאיר אותה בעקרותה":
אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, קשה בעיניך שתתן לי בן אחד? משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, בא עני אחד ועמד על הפתח, אמר להם: תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו, דחק ונכנס אצל המלך, אמר לו: אדוני המלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת.
מתוך הדברים הקשים של חנה עוברת הגמרא לדברים קשים של אנשים אחרים, ובהמשך מגיעה לדברי משה אל הקדוש ברוך הוא לאחר חטא העגל, עליהם נידון במאמר זה.
.

הנושא

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות, ל''ב, ז') מאי לֶךְ רֵד? אמר רבי אלעזר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, רד מגדולתך. כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו אתה למה לי? מיד תשש כחו של משה - לא היה לו כח לדבר. 
משה מצווה על ידי הקדוש ברוך הוא לרדת מהר הסיני, ולא רק ירידה פיזית, אלא גם ירידה מן המעמד בו היה משה רבנו. כביכול אומר הקדוש ברוך הוא למשה: אין משמעות לגדולה לה זכית, אם עם ישראל, שבזכותו עלית לגדולה, חוטא. משה קיבל זאת מאוד קשה, עד כדי שנעתק דיבורו ולא יכול היה להשיב תשובה. 
וכיון שאמר (דברים ט', י''ד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ. אמר משה: דבר זה תלוי בי - מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים.
בתיאור חטא העגל בספר דברים (פרשת עקב) מסופר כי הקדוש ברוך ''הציע'' למשה כי ישמיד חס וחלילה את העם, ומשה רבנו תתחיל שושלת חדשה אשר תצמח ותגדל מאוד. לשמע דברים אלו ''התחזק'' משהו והבין כי גורל עם ישראל תלוי אך ורק בו, ואז החל להתפלל ולהתחנן לקדוש ברוך הוא, בבקשת רחמים גדולים על העם. מביאה הגמרא משל הממחיש את כובד המעמסה המוטלת על כתפיו של משה רבנו. 
ְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל (שמות, ל''ב, י') , אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שתפסו משה להקדוש ברוך הוא, כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו ואמר לפניו: רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם. 
התורה מתארת באופן ''ציורי מאוד" את בקשותיו ותחנוניו של משה מן הקדוש ברוך הוא. כביכול משה ''אוחז בבגדיו של הקדוש ברוך הוא'' ולא מרפה ממנו, עד אשר ייענה לבקשה וימחל לעם ישראל. ובעקבות כך, הקדוש ברוך כביכול מבקש ממשה כי ''יניח לו'' להוציא לפועל את כוונותיו. 
אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל, אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה. ולא עוד אלא שיש בי בושת פנים מאבותי, עכשיו יאמרו: ראו פרנס שהעמיד עליהם בקש גדולה לעצמו, ולא בקש עליהם רחמים.
ממשיך משה וטוען ביחס ל''הצעה'' של הקדוש ברוך הוא לכלות חס וחלילה את העם ולהקים ממשה רבנו ''גוי גדול'', אומה גדולה וחזקה. טוען משה: אם בריתות שכרת ה' עם שלושת האבות לעשותם לגוי גדול "מופרות" כיום (אם חס וחלילה יושמד העם), אין שום בטוחה שברית הנכרתת רק עימדי תעמוד ותקוים לעולם. וטענה נוספת מובאת בפסוק זה: משה מתבייש כלפי אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב אשר יאמרו על משה כי לא ביקש רחמים על עמו, אלא רק ביקש גדולה לעצמו. 
וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה(יא)
משה פונה לקדוש ברוך הוא ושואל: מדוע הינך כועס על העם אשר כל כך ''השקעת'' ביציאתו משעבוד מצרים. ע''י ניסים גדולים ועצומים במכות מצרים, בקריעת ים סוף וכדו'. 
על הסבר הפועל וַיְחַל ישנם מספר הסברים: 
אמר רבי אלעזר: מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו. 
רבי אלעזר אומר מלשון "החלה" במשמעות: ביקש, התחנן והפציר.
ורבא אמר: עד שהפר לו נדרו.
רבא הסביר מלשון ''הפרה'' (לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ (במדבר ל', ג')). כביכול משה "מפר" את נדרו של הקדוש ברוך הוא, שהוא ישמיד חס וחלילה את עם ישראל (הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם) כמו חכם המתיר לנודר את נדרו. 
שמואל אמר: מלמד שמסר עצמו למיתה
שמואל העמיד את הפסוק מלשון מיתה (מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ) אמר משה: אם אינך מוחל לעם ישראל – תמחוק אותי מהתורה, ואין לי משמעות לחיות. 
אמר רבא אמר רב יצחק: מלמד שהחלה עליהם מדת רחמים
רבא בשם רב יצחק מלשון ''חול'' במובן של חוס ורחמים. מבקש משה רחמים מהקדוש ברוך הוא. 
רבנן אמרי: מלמד שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, חולין הוא לך מעשות כדבר הזה! 
חכמים מייחסים לשורש ''חולין'' בבחינת חס וחלילה שתעשה את מה שביקשת לעשות לעם ישראל. 
בסופו של ''דוח שיח'', מוכיח רבי יוחנן מן הפסוק (במדבר י''ד, כ') ַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ כי ''הודה'' הקדוש ברוך הוא למשה וסלח לעם ישראל.  
 

מהו המסר

הדינמיקה של האירועים ממש מדהימה. ממצב של אלם מוחלט של משה, בעקבות הודעתו של הקדוש ברוך הוא, כי ירד משה מגדולתו, עד לאבחנתו והבנתו של משה כי הכול תלוי בו ורק בו. נראה כי כל ההסברים שהובאו לעיל נכונים ומשה אמנם החל להשיב, להתחנן, להפציר, לדרוש, ואף ''לאיים'' ולתבוע סליחה ומחילה של הקדוש ברוך הוא. 
נלמד מכאן כי בכל מצב, אבל בכל מצב - אין להתייאש כלל. יש לעשות הכול, ולא לשכוח להתפלל לבורא עולם.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]