גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

מהסוף להתחלה - פרשת ציצית וברכות קריאת שמע

ברכות יב ע"א-ע"ב

הלל גרשוני

שני ענייני נוסחאות עיקריים היום, האחד מסוף הדף (פרשת ציצית) והשני מתחילתו (יוצר אור ואהבה רבה). נתחיל מהסוף.

(1)א"ר יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים:
מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור ע"ז.
(2) בשלמא הני תלת מפרשן:
עול מצות - דכתיב: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'"
ציצית - דכתיב: "ועשו להם ציצית" וגו'
יציאת מצרים - דכתיב: "אשר הוצאתי" וגו'
אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז מנלן?
(3) דתניא:
"אחרי לבבכם" - זו מינות
וכן הוא אומר: "אמר נבל בלבו אין אלהים"
"אחרי עיניכם" - זה הרהור עבירה
שנאמר: "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני"
(4) "אתם זונים" - זה הרהור ע"ז
וכן הוא אומר: "ויזנו אחרי הבעלים".

(1) הנוסח "חמשה דברים" מעלה תמיהה, שהרי בפרטן אתה מוצא שישה! נוסח הדפוס בלתי אפשרי. ובאמת ברוב כתבי היד המילים "ודעת מינים" (דפוסים ראשונים: "ומינות") אינן נמצאות, ואכן לפנינו חמישה. בגיליון כתב יד פירנצה 7 נוספה "ומינות" לאחר "הרהור עבירה", ושם אכן תוקן בגיליון המספר: "נ"א ששה". אך נראה [בניגוד למה שכתב מ' בנוביץ, תלמוד האיגוד, עמ' 612-613] שזהו נוסח משני. ייתכן שהוא נועד להתמודד עם הקושי שמינות לא נזכרה במניין, בעוד שבברייתא בהמשך היא מופיעה. מעבר לכך יש לשים לב לדמיון הגרפי בין "מצות" ל"מינות" שאולי שיחק כאן תפקיד. וראו להלן.

אם כן לפי המימרה בתחילה (של ר' יהודה בר חביבא בנוסח הדפוס ובכתב יד סנקט פטרבורג, אך לפי כתבי יד אחרים היא של ר' יוסי בר אבין, או ר' יוסי בר זבידא, או רב יהודה בר זבידא, או נמסרה בסתם) מינות אינה אחד מן הדברים שהפרשה עוסקת בהם.

(2) הבבא "בשלמא הני תלת" עד "והרהור ע"ז מנלן" מנוסחת באופן שונה מאוד בכתבי היד. בכתב יד אוקספורד בקצרה: "בשלמא הנך תלת כתיבן, הנך תרתין מנא לן". בכתבי יד אחרים באופן ארוך קצת יותר. בכתב יד פירנצה נאמר בסתם: "ציצית דכת' ועשו להם ציצית, יציאת מצרים דכת' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, עול מצות דכת' ועשיתם אותם". שם אין זו שאלה ואכן להלן אין "דתניא" אלא אמירה נינוחה, "ותני רב יוסף".

(3) ואכן "דתניא" בדפוס נמצא גם בכתב יד סנקט פטרבורג, בכתב יד אוקספורד "דכתיב", ואילו בכתבי היד האחרים (פירנצה, פריס, מינכן) "ותני/דתני/תני רב יוסף וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם זה עול מצות".

(4) "זה הרהור ע"ז" – כך בדפוס, כהמשך לברייתא. כתב יד סנקט פטרבורג נקטע כאן, ובכתב יד אוקספורד דילג המעתיק בין שני "זו הרהור" וחיסר את כל האמצע. אך נוסף לנו קטע כריכה מבולוניה, כך שנותרו לנו עוד ארבעה כתבי יד לעיין בהם, ושם "זה הרהור ע"ז" מובא כברייתא/מימרה נפרדת: "תני רבה בר רב חנן" (כתבי יד פריס, מינכן), "תני רב חנן בר אבא" (גיליון כתב יד מינכן) או "אמ' רב הונא בר רבא" (כתבי יד פירנצה, בולוניה).

המעניין הוא שהברייתא (3-4) נמסרה כשתי ברייתות נפרדות, או ברייתא ומימרה, בארבעה כתבי יד. אך בספרי במדבר (שלח, פסקה קטו) היא מובאת יחד:

"(3)ולא תתורו אחרי לבבכם - זו מינות, כעניין שנ' ומוצא אני מר ממות, ואו' והמלך ישמח באל'ים. ואחרי עיניכם - זו זנות, שנ' ויאמר שמשון אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. (4) אשר אתם זונים אחריהם - זו עבודה זרה, כעניין שנ' ויזנו אחרי הבעל".

האם הדברים מעידים על כך שגרסת כתבי היד הנ"ל משנית היא? ומה פשר הפערים בין הספרי לבבלי? על כל זאת יש להרחיב, ואין כאן המקום.

**

דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור,
וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי?
ואי מכללא מאי?
דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי,
וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה,
ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו – סדר ברכות.

כך הנוסח בדפוס. אך המעיין ב"הכי גרסינן" יראה שבכתב יד מינכן הנוסח שונה מאוד, וכך נאמר שם:

דילמ' [משום] [ד]לא מטא זימניה,
וכי מטי זימניה מימר אמ' [לה]?
אלא דא' יוצר אור ולא אהבה רבה וש"מ ברכות אין מעכבות זו את זו.
ואי מכללא מאי?
לא לעולם דאמ' אהבה רבה ולא אמ' יוצר אור,
וכי מטי זימניה מימר אמ' [לה],
ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו [דאין זה סדר ברכות] (לכסדרן)

לחיצה על ה"פלוס" בתיבה שבה מופיע הנוסח הזה תוכל להוביל את הלומד לדקדוקי סופרים, שבו מובא נוסח כתב יד מינכן ומוער על תחילת הדברים שכן הוא בתשובת הרשב"א ח"א סימן שס"ט, ושהגרסה "אלא דאמרי" היא גם בשיטה מקובצת. על ההמשך ("לא לעולם" במקום "דאי מכללא") נאמר שכן הוא בחידושי הרשב"א, ובתשובה הנ"ל ובסימן שי"ז, וכן הוא ברא"ש תחילת פרק ב.

דקדוקי סופרים אינו מוסר לנו מה אומרים שאר כתבי היד. עיון בכתב יד פריס יגלה שנוסחו דומה לכתב יד מינכן (לפני ההגהות), וכן עולה מקטע הגניזה למקום. בדיקה בכתבי היד שעדיין לא הועתקו ל"הכי גרסינן" – כתב יד אוקספורד (שהעתקתו נמצאת באתר "מאגרים" של האקדמיה ללשון עברית) וכתב יד פירנצה 7 (שתמונה שלו נמצאת באתר "הכי גרסינן) – תגלה שגם נוסחם הוא כנוסח כתב יד מינכן. במילים אחרות, נוסח הדפוס יחידאי בין עדי הנוסח. מהדורת "גמרא סדורה", שנהגה לתקן מדי פעם את הנוסח על פי כתבי יד, לא תיקנה במקום זה והשאירה כנוסח הדפוסים.

***

גרסאות נוספות בקצרה: יחידה 101185 "בר אוריאן" בכתבי היד: "בר אוריא/אירייא/אריוא". | יחידה 101186 "מלך אוהב צדקה ומשפט" – כך גם קטע גניזה וכתב יד פירנצה. כתב יד פריס: "ואוהב משפט". כתב יד מינכן: "((.. ..)){והאל} המשפט". וכן גם כתב יד אוקספורד. | שם: "אמר רב יוסף אמר האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט" – ברוב כתבי היד מתחיל "רב יוסף אמר", וההמשך: בכתב יד מינכן ובכתב יד פירנצה 7 כבדפוס. בכתב יד פריס: "האל הקדוש ואוהב המשפט". בקטע גניזה: "מלך הקדוש ..מלך המשפט". כתב יד אוקספורד: "מלך קדו' ומלך משפט". | יחידה 101188 "כל העושה דבר עבירה" – בכתבי היד: "כל העושה דבר". | יחידה 101189 "מן שמיא" חסר בכתבי היד


לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.