גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

על דילוגים ומחיקות לא מוצדקות

ברכות יד ע"א-ע"ב

הלל גרשוני

שתי הערות קטנות ואחת ארוכה קצת יותר. נתחיל:

1.
אמר רבה: ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק.

כך בדפוסים. אך בכל כתבי היד, וכן בראשונים רבים (ספר המפתח לרב נסים גאון, רי"ף, מגיד משנה ועוד) "אמר רבא". חילופים בין רבא לרבה קורים הרבה בכתבי היד, וכבר כתב שמא פרידמן במאמר מפורסם ("כתיב השמות 'רבה' ו'רבא' בתלמוד הבבלי", ‬סיני, ק"י, סיון-תמוז תשנ"ב, עמ' קמ-קסד) וטען שאפשר שבמקור לא הייתה הבחנה בין השמות אלא בהגייה בלבד.

***

2.
אכילה ושתייה קביל עליה והא ליכא או דילמא הנאה קביל עליה והא איכא.
כך בדפוסים.
אך בכתבי היד: "...והא לא אכיל [ושתי]... והא קא מתהני".

תניא נמי הכי מטעמת אינה טעונה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום. עד כמה? ר' אמי ור' אסי טעמי עד שיעור רביעתא.

כך בדפוסים.
בכתבי היד יש גרסה "רב אמי ורב אסי דאמרי תרוייהו עד רביעתא" (כתב יד פריס, כתב יד מינכן, קטע גניזה קטוע), ויש גרסאות הגורסות את שני הדברים (כך גיליון כתב יד מינכן "איכא דאמרי רבמי ורבסי טעמי עד רביעיתא", וכך בקטע גניזה: "...אסי טעימי עד רביעתא ועד כמה א' ר' אסי דאמ..י תרויהו עד רביעתא"). מחלוקת כתבי היד היא האם הם עשו זאת בפועל או רק אמרו שכך צריך לעשות.

***

3.
(א"ר יונה א"ר זירא כל העושה חפציו קודם שיתפלל כאלו בנה במה. א"ל במה אמרת? א"ל: לא, אסור קא אמינא, וכדרב אידי בר אבין, ד)אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'.
ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'.

בנוסח דפוס וילנא הוסגר למחיקה המשפט הראשון כולו. וזו פעולה חריגה, למחוק משפט שלם שהופיע בדפוסים הראשונים. מה קורה פה? בשולי הדף נכתב "עיין רש"א". והנה מה שכתוב במהרש"א:

"א"ר יונה א"ר זירא כל העושה חפציו כו' וכדרב אידי בר אבין כו' כל זה בגמרא מדויקת אינו וכנראה מפי' רש"י וק"ל".

והנה מה שכתב רש"י:
"ה"ג אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל". כך נוסח רש"י בדפוס וילנא, ואמנם בהערת גיליון נכתב בצד "נ"א עד שיתפלל". ואכן זהו הנוסח ברש"י בדפוסי שונצינו וונציה, שיכול המעיין לראות בלשונית "עיון" (ושם גם כתוב, כנראה בטעות, "בר אשי אשיאן").


מה באמת המצב בכתבי היד? בניגוד לדברי מהרש"א, המצב אינו כל כך ק"ל.

הנה נוסח כתב יד מינכן:

א"ר זירא אמ"ר יונה: כל *הנותן שלום לחבירו* קודם שיתפלל כאילו בנה במה, ואמרי לה כאילו עשאו במה. במה אמרת? א"ל: אנא אסיר אמינא, כדרב אידי בר אבין, דאמ' רב אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו קודם שיתפלל, שנ' צדק לפניו יהלך [וישם וגומ'].
אמ' רב אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיאן אסור לו לאדם לעשות צרכיו לצא' לדרך קודם שיתפלל שנ' צדק לפניו יהלך [וישם לדרך פעמיו].
ואמ' רב אידי בר אבין [אמ' רב יצחק בר אשיאן] כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך הק'ב'ה' עושה לו חפציו שנ' צדק לפניו יהלך [וישם וגו'].

כלומר, יש כאן בכתב יד מינכן שלוש מימרות, האחת של ר' זירא אמר ר' יונה על כל הנותן שלום לחברו (לא "העושה חפציו"). השנייה של רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיאן שאסור לו לאדם לעשות צרכיו לצאת לדרך (נראה ככפל גרסאות!), והשלישית של הנ"ל על כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך.

בהערת גיליון בכתב יד מינכן נכתב: "אמ' רב אידי בר אבן אמ' רב יצחק בר אשיאן אסור לו לאדם כו' גרסינן ר'ש'י'. פי' לפי' [=פירוש לפירושו]: לא גרסינן ואמ', דמלתיה דרב אידי בר אבין ודר' יצחק בר אשי' דלעיל גררא היא, ואין כאן מקומ'". כתב יד מינכן מפרש שרש"י אינו מוחק את כל המימרא אלא רק את ו' החיבור, לומר שמדובר כאן במימרה עצמאית.

עיון בכתב יד פירנצה יכול להבהיר את התמונה. שם הנוסח פותח בדברי ר' זירא אמר ר' יונה על כל הנותן שלום לחברו, אבל האסמכתא היא מדברי ר' אשיאן שאסור לאדם לעשות צרכיו קודם שיתפלל. זהו נוסח קשה, ונראה שהוא מה שגרם לנוסח בדפוס בדברי ר' יונה במקום "הנותן שלום" – "העושה חפציו". ואיך נוצר הנוסח הזה? בפשטות, על ידי דילוג מחמת הדומות. ובאמת בגיליון כתב יד פירנצה נוספו בכתב יד אחר דברי ר' יצחק בר אשיאן "אסור לאדם שיתן שלום לחבירו קודם שיתפלל". וכן בהמשך נשמטו שם עוד מימרות של ר' יצחק בר אשיאן מאותה סיבה, ונוספו בגיליון.



דילוג דומה חל גם בכתב יד פריס, שבו דברי ר' יונה אמר ר' זירא היא "הנותן שלום לחבירו", אבל האסמכתא היא "לצאת בדרך קודם שיתפלל". דילוג אחר חלק בקטע כריכה מבאזל שבו המימרה היא "שיעשה חפציו". בכתב יד אוקספורד האסמכתא היא כהלכה, "כל הנותן שלום", ואחר כך מימרה אחת של ר' יצחק בר אשיאן, "כל המתפלל ויוצא לדרך", מימרה הנמצאת גם ברוב כתבי היד.

נראה שבכתבי היד ובדפוסים האירופאיים שילוב של דילוגים מחמת הדומות והגהת רש"י שנתפרשה בפנים שונים שיבשה עלינו את הנוסחים. פנייה לקטעי הגניזה תעזור לנו.

הנה נוסח קטע גניזה אחד:

...כאילו עשאו במה. אמרו לה: במה אמרת? א' להו אנא אסור אמרי, כד רב אידי בר אבין, דא' רב אידי בר אבון א' ר' יצ' בר אשיאן: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו קודם שיתפלל, שנ' צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.
וא' רב אידי בר אבין א' ר' יצחק בר אשיאן: אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיתפלל, שנ' צדק לפניו יהלך וג'.
וא' רב אידי בר אבין א' ר' יצ' בר אשיאן: אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל, שנ' צדק לפניו יהלך וג'.
וא' רב אידי בר אבין א' ר יצ' בר אשיאן: כל המתפלל ואחר כך יוצא בדרך הק'ב'ה' עושה לו חפציו, שנ' צדק לפניו יהלך.


כאן יש לנו לא שתיים ולא שלוש – אלא ארבע מימרות של ר' יצחק בר אשיאן על עשיית דברים לפני התפילה: אסור שיתן שלום, אסור שיעשה חפציו, אסור לצאת לדרך, כל המתפלל ואחר כך יוצא בדרך. כך הוא גם בקטע גניזה נוסף, שבו נוסף הקטע "לצאת לדרך" בגיליון. בקטע גניזה שלישי ייתכן שהיו רק שלוש מימרות, אך הוא קטוע ויש לעיין בו יותר.

לסיכום, מחיקת המשפט מהדפוס אינה מוצדקת, וככל הנראה רש"י לא התכוון אליה בכלל, אך דבריו אכן צריכים תיקון, כי אין הם "העושה חפציו" אלא "הנותן שלום לחברו". וייתכן שהיו בגמרא ארבעה משפטים של ר' יצחק בר אשיאן, שנשמטו בעדי נוסח שונים מחמת הדומות. ויש עוד להאריך בגרסאות אלה, אך נותיר זאת לקוראים, המוזמנים גם לעיין בדקדוקי סופרים במקום ובהערתו. צילום של דקדוקי סופרים זמין גם הוא ב"הכי גרסינן", הן בלחיצה על סימן ה"פלוס" ביחידה הרלוונטית בסינופסיס בטורים, הן בתפריט "חומרי עזר".


לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.