סקר
מסכת בבא קמא:





 

גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי -
עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

מה מיוחד ביום השלג?

ברכות יח ע"ב

הלל גרשוני

 

והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג -
איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל,
איכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רב ביומא דסיתוא


לפי הפירוש השני, כוחו הגדול של בניהו בן יהוידע היה שלמד את "ספרא דבי רב", מדרש תורת כהנים, ביום חורף. מה הגדולה בחורף דווקא? כי קר אז וקשה יותר ללמוד?

עיון בכתבי היד (ובדפוס הספרדי ואד אלחגארה - בתמונה) מגלה לנו תוספת מילה כמעט בכולם: "ביומא *זוטא* דסיתוא". דהיינו, ביום הקצר של החורף. בניהו בן יהוידע הצליח ללמוד את כל ספרא דבי רב, שהוא מדרש ארוך וקשה, בתוך יום אחד – ביום הכי קצר בשנה, וזהו "יום השלג".

מדוע ביום הקצר בשנה יש פחות זמן ללמוד? כי יש פחות זמן עם אור, וקשה ללמוד בלי אור, בפרט מתוך ספר. ואולי מכאן סיוע לשיטתו של פרופ' שלמה נאה בדיון ארוך-שנים על כתיבת התורה שבעל פה.

במאמר קלאסי (שיצא לאור לאחרונה כספרון בפני עצמו: "תורה שבעל פה – פשוטה כמשמעה") טען פרופ' יעקב זוסמן שהמשנה והברייתות לא נכתבו אלא שוננו על-פה. במאמר מכונן אחר, על טיבה של חלוקת הספרא ("מבנהו וחלוקתו של מדרש תורת כהנים"), ביקש שלמה נאה לטעון שלפחות בכל הנוגע לספרא ("הספר"!) הוא דווקא נכתב, וחולק למגילות מחמת אורכו.

והנה לשיטתו של שלמה נאה קל יותר להסביר מה גדולתו של הלימוד ביום חורפי קצר, אם הלימוד נעשה מתוך ספר דווקא. אילו היה הלימוד על-פה, יכול הטוען לטעון שאין זה משנה מה אורך היום לעומת הלילה (בפרט שחז"ל שיבחו את הלימוד בלילה, ואם כן עצם קיומו של חושך אינו מונע לימוד שאינו מתוך ספר).

***

ביקשנו מפרופ' נאה תגובה לפוסט, והרי דבריו:

רעיון יפה מאוד.

במאמר שלי [עמ' 491] ציטטתי את התלמוד בגרסה זו, אבל לא הפקתי ממנה מה שאפשר. אני זוכר שבשעת העבודה וכתיבת המאמר התקשיתי בשאלה זו - מה העניין ביומא זוטא דסיתוא דווקא - וגלגלתי בדעתי כמה רעיונות שאינני זוכר אותם עכשיו, והנה אתם מוצאים פירוש יפה לדבר.

לזה כדאי להוסיף עניין לשוני קטן: נאמר שהוא "תנא סיפרא ביומא זוטא דסיתוא", ואולי יוכל הטוען לטעון שהפועל "תנה" מלמד שהוא שנה אותו על פה. אבל עיון בפועל המקביל [קרא במקרא] יכול ללמד כאן משהו. אנו מוצאים "קרא" שאינו דווקא קריאת המקרא מן הספר [למשל קורין את שמע, קורין את ההלל - אף על פי שבוודאי לא קראו מן הספר]. כלומר הפועל "קרא" מתייחד לאמירת המקרא, בין מן הספר בין בע"פ. בדומה לזה אפשר לומר שהפועל "שנה" מתייחד לאמירת המשנה, בין בע"פ ובין מן הספר. הפעלים קשורים לקורפוסים: קרא מקרא, שנה משנה, ולאו דווקא לדרך ההפקה של הטקסט בע"פ או מן הכתב.

יישר כוחכם,

שלמה



לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר