יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל
ברכות מה ע"א
"אמר רבי שמעון בן פזי: מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא - שנאמר: (שמות יט, יט) מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל; שאין תלמוד לומר בקול, ומה תלמוד לומר בקול - בקולו של משה. תניא נמי הכי: אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא - ימעך הקורא קולו ויקרא".
למרות שעיקר הדגש היה על כך שהמתרגם לא יגביה קולו יותר מהקורא, הוסיף המאירי בפירושו בית הבחירה: "וכן הדין שלא יגביה הקורא קולו יותר מן המתרגם, והוא שאמרו שאם אין המתרגם יכול להגביה קולו ימעך הקורא קולו ויקרא". וכך נפסק הדבר במפורש ברמב"ם ובשולחן ערוך. וגם דין זה נלמד מהפסוק: יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל - בקולו של משה, כלומר ששני הקולות שקולים בגובהם.
וקשה, למה לא יתפרש פשט הפסוק שאדרבה, משה דיבר בקולו החלוש, והקב"ה ענהו בקולו שלו שהוא קול רם, למען ישמעו כל ישראל?
ניתן לפרש שלשון יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל אינו כלשון המקרא המפורש: (דברים כז, יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. חסרה המילה רָם. גם לא נאמר: יַעֲנֶנּוּ בְקוֹלוֹ כלומר בקולו של הקב"ה. אלא בקול, ופירושו בקול רגיל. משה היה משמיע מראש ההר בכל כח יכולתו, והעם היה שומע גם את קול ה' החוזר אחריו.
אלא שהסבר זה קשה, וכי הקב"ה היה מתורגמנו של משה?! ההיפך הוא הנכון, משה היה תלמידו ומתורגמנו של הקב"ה! וכדברי המשנה: משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי (אבות פרק א משנה א). משה לא ידע לומר את עשרת הדיברות עד ששמעם מהקב"ה. ובמפורש אמרו: "שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה... אמר רב המנונא: מאי קרא? תורה צוה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" (מכות דף כג ע"ב). הרי שמשה לא נצרך לצוות את ב' הדיברות ששמעו בקולו של ה', ולכן לא נשמע קולו בהן. ואילו בשאר הדברות משה לבדו שמע את קול ה', והעם שמע את קול משה דוברו לבדו! וככתוב: (שמות כ, טז) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת. ומשום כך שתי הדברות הראשונות הן בלשון יחיד – אָנֹכִי, עַל פָּנָי. ושאר הדיברות נאמרו בגוף שלישי – כִּי לֹא יְנַקֶּה ה', וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה'.
לכן בהכרח פירוש הגמרא הוא כמפורש במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: (שמות יט, יט) "רבי עקיבה אומר מנין שבקול ובכח ובנעימה שהיה משה שומע <בו> היה משמיע את ישראל, תלמוד לומר משה ידבר והא'ים <יעננו> ודאי מה תלמוד לומר בקול, מלמד שבקול ובכח ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל".
וכיון שמשה אינו יכול להשמיע בקול חזק כקולו של ה', היה ה' ממעך את קולו עד שהושווה לקולו של משה.
לפיכך אין פירוש מילת יַעֲנֶנּוּ שענה אחרי משה, אלא שגרם למשה לענות אחריו.
