הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

מונחים: "מאן תנא"; "סתם משנה"

ברכות  מ ע"א

משנה. בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה - יצא, ועל פירות הארץ בורא פרי העץ - לא יצא. ועל כולם, אם אמר שהכל נהיה בדברו - יצא.
גמרא. מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא?
אמר רב נחמן בר יצחק: רבי יהודה היא, דתנן: יבש המעין ונקצץ האילן - מביא ואינו קורא; רבי יהודה אומר: מביא וקורא.

1.
הגמרא קובעת שמשנתנו [שהיא "סתם משנה" – אין בה מחלוקת] מתאימה דווקא לדעת רבי יהודה – ולא כחכמים – בנושא של ביכורים.

2.
תוספות מסכת ברכות דף מ עמוד א:

רבי יהודה היא דתנן יבש המעין וכו' - ונראה דהלכה כרבי יהודה דסתם לן תנא כוותיה ואם ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא.

התוס' פוסק כדעת רבי יהודה בביכורים מפני שכך משמע גם ממשנתנו.

3.
שואלים הפרשנים: הרי משנתנו היא "סתם משנה" והמשנה בביכורים היא "מחלוקת" ויש לנו כלל "סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם", ולפי זה הלכה צריכה להיות כחכמים במשנה בביכורים ולא כמשנתנו.
[הערה: הפרשנים דנים לגבי המשנה בביכורים ולא משמע מהם שהדיון הוא גם לגבי משנתנו.]

4.
לגבי הנקודה לעיל צריך להעיר: הדברים לעיל נכונים רק אם נסביר, שהכלל של "סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם" משמעותו שממש אין הלכה כסתם אלא כאותה דעה שחולקת – במשנה אחרת – על ה"סתם". אבל יש אומרים שכוונת הכלל הוא שלא חובה לקבוע הלכה כסתם, אבל בכל זאת אפשרי.

5.
עונים הפרשנים: יש ספק האם מסכתנו נכתבה לפני מסכת ביכורים או אחריה, ולכן לא ברור האם מדובר ב"סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם", או שמדובר ב"מחלוקת ואחר כך סתם – הלכה כסתם", ומכיון שיש ספק – וכך הם מסבירים בדברי התוס' – הרי שבדיעבד שכבר ברך – יצא ידי חובה.
ראה על כל הנ"ל ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קו-קז, ובהערה סג, שמסביר שאולי רבי יהודה הנשיא עצמו התלבט כמי ההלכה.

6.
וראה שם לגבי סתירה בדברי הרמב"ם:
רמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה י:

בירך על פירות ס האילן בורא פרי האדמה יצא, ועל פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם ע בירך שהכל יצא, ואפי' על הפת ועל היין.

7.
כסף משנה הלכות ברכות פרק ח הלכה י:

[י] בירך על פירות האילן וכו'. משנה פרק כיצד מברכין (ברכות דף מ') בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא ובגמרא מאן תנא דעיקר אילנא ארעא היא אמר רב נחמן בר יצחק רבי יהודה היא דתנן יבש המעיין ונקצץ האילן מביא ואנו קורא רבי יהודה אומר מביא וקורא וכתבו התוספות והרא"ש דהלכה כרבי יהודה כיון דסתם לן תנא כוותיה
אבל רבינו סובר דלא אמרו בגמרא דרבי יהודה היא אלא ללמדנו דמתניתין יחידאה היא ולא קיימא לן כוותיה.
זה כתבתי לפי נוסחתנו בדברי רבינו
אבל מצאתי נוסחא שכתוב בה בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא והיא נכונה דאתיא כסתם מתניתין.
ואין לדחות גירסא זו ממה שמצינו לרבינו בפרק ד' מהלכות בכורים שפסק ביבש המעיין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא והיינו דלא כרבי יהודה דאיכא למימר דאע"ג דאמרינן דמתניתין רבי יהודה היא אינו מוכרח דהא בירושלמי איכא מאן דאמר הכי ואיכא מאן דאמר דמתניתין דברי הכל היא ומאחר דאיכא מאן דאמר הכי נקטינן כסתם מתניתין דהכא וכתנא קמא דבכורים:

הוא מסביר [לפניו היתה גירסה ברמב"ם, שלא יצא ידי חובה אם ברך על פירות האילן ברכת בורא בפרי האדמה] , שהגמרא קובעת שמשנתנו [שהיא "סתם משנה"] סוברת כדעת רבי יהודה במסכת ביכורים, אבל הוא מוסיף: "דמתניתין יחידאה היא" - כלומר משנתנו אינה "סתם משנה" רגילה שמעמדה כרבים אלא היא כדעת יחיד, כאילו כתוב במשנה "דברי רבי יהודה".

7.1
ונראה שנקודה זו חשובה: הרי בכל "סתם ואחר כך מחלוקת" לכאורה המשנה הסתמית היא כדעת יחיד ב"מחלוקת", וכן להיפך: מחלוקת ואחר כך סתם – הלכה כסתם, והרי זו דעת יחיד מבעלי המחלוקת במשנה הראשונה!

7.2
אלא יש לומר: כאשר הגמרא קובעת שמשנה מסויימת ["סתם משנה"] היא דעת יחיד - "מאן תנא..." - הכוונה היא, שאמנם בפועל החכם היחיד [מהמשנה המאוחרת יותר] אמר את אותה משנה ותוקפה הוא של דעת יחיד – ויתכן שאין הלכה כמותה.

7.3
וראה גם "בירור הלכה", עמוד קנו.