האם חייב אדם להתבזות כדי להציל חיים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות מג ע"ב
"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים".
ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים: לדעת רבנו יונה ותוספות זהו הדין של "יהרג ואל יעבור", כי הלבנת פנים של אדם אחר ברבים היא כמו רציחה, וכמו שרצח הוא אחד הדברים שאדם צריך למסור את נפשו כדי לא לעבור כך גם צריך למסור את נפשו כדי לא להלבין פני חבירו ברבים. לעומת זאת לדעת הרמב"ם, שלא הביא זאת בתור הלכה, נראה שזהו עניין מוסרי, אך לא דנים הלבנת פנים כרציחה ממש, ולכן אין אדם חייב למסור את נפשו כדי לא להלבין פנים.
על פי הדעה שאדם חייב להיהרג כדי לא לבזות אדם אחר, כתב הגר"ש קלוגר זצ"ל (חכמת שלמה סוף חו"מ) שאדם הרואה את חבירו טובע בים אינו חייב לבזות את עצמו כדי להצילו, כי מכיוון שבזיון הוא כמיתה כשם שאין אדם חייב למות כדי להציל אדם אחר כך אינו חייב לבזות את עצמו כדי להציל אדם אחר.
אמנם אחרונים אחרים חולקים על כך, בספר כלי חמדה (פרשת כי תצא) הרבה לחלוק על פסק זה וכן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סימן ז) כתב שאין כלל השוואה בין בזיון של עצמו לבין הלבנת פנים של אחרים. נראה שכוונתו היא שאדם המבזה את עצמו לא כל כך מתבייש בכך כמו מי שמבוזה על ידי אחרים, ואין זה נחשב כלל כמו רציחה, כמו שאמרו במסכת תענית (טו,ב) "אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים".
