מהי האיכות המיוחדת שיש באכילת לחם יותר ממאכלים אחרים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות מח ע"א
ב"הלכה ברורה" וכן ב"בירור הלכה" מובאות שלוש דעות בעניין האכילה שמצרפת לזימון. אם שני אנשים אכלו לחם ואדם שלישי אוכל ביחד איתם, לפי דעה אחת הם אינם יכולים לזמן אם הוא לא אכל לחם, לפי דעה שניה מספיק שיאכל כזית דגן, גם אם אין זה לחם, ולפי דעה שלישית אפילו ירק או כל מאכל שיאכל מאפשר לו להצטרף לזימון עם השנים האחרים.
נראה שהמחלוקת היא איזו רמה של אכילה נדרשת כדי להצטרף לזימון, שכן כידוע האדם מחולק לשלושה חלקים המיוצגים על ידי המוח, הלב והכבד. סתם אוכל המשקיט את רעבונו של אדם ממלא בכך את סיפוקו של הכבד, אולם דגן יש בו איכות מיוחדת שהוא נותן ומוסיף דעת לאדם ובכך מזין גם את מוחו, כמו שאמרו (ברכות מ,א) שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא עד שיטעם טעם דגן, וכן גם במסכת סוכה (מב,ב) מוזכר עניין זה שהדגן הוא שמוסיף דעת לאדם. דרגה נוספת יש בלחם, שכן מלבד זה שהלחם משקיט את רעבונו של הכבד ומוסיף דעת למוחו של האדם, מצאנו שהוא גם סועד את הלב, כמו שכתוב (תהלים קד,טו): "ולחם לבב אנוש יסעד", וכן נאמר בגמרא לעיל (לה,ב) שלחם סועד את הלב.
על פי זה פוסק השולחן ערוך שלכתחילה כדי להצטרף לזימון של שלושה, צריכים כולם לאכול דווקא לחם, שיש בו את 3 האיכויות הנ"ל, שהוא מועיל לכבד, למוח וללב. לכן, אם שנים אכלו לחם ובא שלישי, אם יכולים לגרום לכך שיאכל כזית לחם – מוטב, ואם לא עדיף שלא יאכל ולא ישתה כלום, כדי לא להיכנס לספק.
