צדיקים, בינונים ורשעים / הרב יעקב לויפר

ברכות סא ע"ב

בדף סא,ב יש עדות נדירה של האמורא רבא על עצמו; לאחר שהובאה ברייתא הדנה בצדיקים, בינונים ורשעים אומר רבא "כגון אנו בינונים". חברו אביי אמר לו על כך "לא שביק מר חיי לכל בריה!", כלומר: אם אתה נחשב בינוני מי יחשב לצדיק? בגמרא לא מובאת התייחסות של רבא לדברים אלו, האם הסכים עם אביי? האם נותר בעמדתו? שתיקה.

בהמשך מובא הקטע דלהלן:
ואמר רבא: לא איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי גמורי. אמר רבא: (ל)ידע (1) אינש בנפשיה אם צדיק גמור הוא אם לאו. אמר רב: לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולרבי חנינא בן דוסא. לאחאב בן עמרי - העולם הזה, ולרבי חנינא בן דוסא - העולם הבא.

הקטע הזה נראה מבולבל ממבט ראשון. יש כאן שלוש מימרות. הראשונה של האמורא רבא, האומרת שהעולם נברא או לרשעים גמורים או לצדיקים גמורים, האחרונה - של רב, אומרת שהעולם הזה נברא עבור [אנשים כמו] אחאב, והעולם הבא עבור [אנשים כמו] רבי חנינא. האם המימרה השלישית סותרת את הראשונה? שהרי הראשונה אמרה שהעולם נברא לשני הקצוות. נתבונן בזה מיד. אבל קודם נתהה על המימרה האמצעית, גם היא של רבא "יודע אדם בעצמו אם הוא צדיק גמור או לא", מימרה זו נראית תקועה בין שתי המימרות האחרות בלי שום קשר.

כשנסתכל בפירוש רש"י על המימרה הראשונה נבין שבאמת אין סתירה בין שתי המימרות: המימרה השלישית היא בעצם פירוש הראשונה: 'איברי עלמא' אין הכוונה עולם אחד, אלא שני העולמות. העולם הזה נברא לרשעים גמורים מסוגו של אחאב, והבא לצדיקים גמורים. זה לשון רש"י:
לרשיעי גמורי - העולם הזה, שאין להם בעולם הבא כלום, וצריכין ליטול שכרן כאן, כגון אחאב שהיה עשיר מאד, דקאמר ליה בן הדד 'כספך וזהבך לי הוא'.
לצדיקי גמורי - העולם הבא, שאין להם בעולם הזה כלום, כגון רבי חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת.

אך צריך להבין, מדוע מסביר רש"י את כל זה בתוך המימרא הראשונה אם הדברים מפורשים בגמרא אחר כך במימרא נפרדת של אמורא אחר, מדוע רש"י אינו מציין זאת לפחות? במיוחד לאור העובדה שרב קדם לרבא, ואינו יכול לפרש את המימרא שלו.

ובכן, הפתרון נמצא - איך לא - בנוסח; בדפוסים שלנו נוצר כאן בלבול גדול, וכשאנו מביטים בנוסח המובא בכתבי היד הנמצאים בידינו, או במקבילות כגון 'עין יעקב' או ילקוט שמעוני (תהלים רמז תשכה) רואים אנו מיד שני דברים; האחד - כל המימרות הן של אותו אמורא, רבא או רבה. ומסתבר שהגירסה הנכונה היא רבה, שכן אביי פונה אליו בתואר 'מר', וזה מתאים לאמורא רבה בר נחמני, שהיה דודו ורבו המובהק של אביי, ולא לרבא שהיה חברו הצעיר ממנו.

שנית, כל כתבי היד כאחד ממקמים ראשונה את המימרה האמצעית, מיד לאחר דברי אביי. נציג כאן את נוסח כ"י מינכן 95 שהוא המובן ביותר:
"אמר רבא: כגון אנו בינוניים, א"ל (2) לא שבק מר חיי לכל ברייה! אמר (3) רבא יודע איניש אם איש צדיק גמור הוא איש (4) רשע גמור הוא".

לפי זה מובן מאוד הֶקְשֵׁרָהּ של המימרה האמצעית; רבא אכן הגיב לדברי אביי, ואמר בענוותו שהוא יודע על עצמו שאינו צדיק גמור.

ומכיון ששלפנו את המימרה האמצעית מבין שתי האחרות נעשות גם אלו מובנות: המימרה הראשונה באמת מפרשת את השניה ורש"י בעצם בלל בפירושו את שתי המימרות הרצופות. נציין שיש כתבי יד שאינם גורסים אלא את המימרא הראשונה (כגון כ"י ספריית הבודליאנה שבאוקספורד) או רק את השניה (כ"י פריס 671):

בכל זה כבר הבחין המהרש"א בעינו הבהירה, אף שלא עמד לפניו שפע של כתבי יד, אבל הוא הכיר נוסח כמו של כ"י פריס, וכך הוא כותב:

ואמר רבא לא איברי עלמא אלא לרשיעי - בגירסת הילקוט, גם ב'עין יעקב' - ליתא, וכן נראה, דהיינו דלקמן "לא איברי עלמא אלא לאחאב" כו'. ולפי זה, הא דקאמר רבא "ידע איניש בנפשיה" כו' הוא תשובה למאי דקאמר ליה אביי "לא שביק מר חיי" כו', והשיב לו "ידע אינש בנפשיה" כו', וידעתי שאינני מצדיקים אלא מבינונים. ומתוך ענוה קאמר ליה הכי, שלא היה רוצה להחזיק עצמו צדיק.

מכל מקום יש להבין לאיזה ילקוט ועין יעקב הוא מתכוון, כי בגירסת הילקוט שלפנינו נמצאות כל שלוש המימרות, וכן בעין יעקב (כבר בדפוס הראשון). נכון הוא שהסדר הוא כיאות בשני המקורות האלו, כלומר: 'ידע איניש בנפשיה' נמצא בהתחלה, צמוד לדברי אביי, ולא באמצע כמו בדפוסים שלנו. אבל לא כפי שמעיד המהרש"א שמימרת "לא איברי עלמא אלא לרשיעי" אינה נמצאת שם, וצריך עיון.

עוד נקודה הטעונה בירור: כאמור, לפי הסדר המתוקן נראה שדברי רבא "ידע אינש בנפשיה" באו כתגובה לדברי אביי, וכמו שהבין המהרש"א. אבל בפירוש רש"י הנדפס ב'עין יעקב' נראה שהמפרש [שמן הסתם לפחות בנקודה זו לא היה רש"י] הבין שהמימרה של רבא עומדת בפני עצמה ולא באה כתגובה לדברי אביי. וכך נכתב שם (הלשון מודפס גם ב'הגהות וציונים' של מהדורת עוז והדר על אתר):

"ידע איניש בנפשיה אי צדיק גמור הוא, כלומר: אם רואה שיצר הרע אינו שולט בו כלל, צריך שיהא מקרבו כדי שיעסוק בפריה ורביה, שלעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת(5). כך שמעתי, לישנא אחרינא: ידע איניש בנפשיה וכו', דאם שולט בו יצר הרע וכשמושכו לבית המדרש מתפוצץ או נימוח, הוי צדיק גמור, ואם לאו דאינו מתפוצץ ונימוח הוי רשע גמור".

אפשר שהמפרש הזה סבר שאין קשר בין דברי אביי למימרת רבא, משום שהוא גרס 'ואמר רבא', כגירסת רוב כתבי היד, ולכן סבר שזו מימרא בפני עצמה, שלא כהבנת המהרש"א.

(1) הצורה 'לידע' שבדפוסים היא ודאי שיבוש, וצ"ל 'יָדַע'.
(2) בכ"י זה לא כתוב שהמגיב הוא אביי, ומסתבר לקרוא 'אמרו ליה'. לפי נוסח זה אין את ההכרח שכתבנו לעיל, שבעל המימרות הוא רבה בר נחמני. מכל מקום זה כתב היד היחיד שגורס כך.
(3) בכל שאר כתבי היד כתוב 'ואמר רבא', ולפי זה לא נאמרו דברי רבא באופן ישיר כתשובה לשאלה אלא מסדר הגמרא הוא שערך אותם כתשובה. ומכל מקום הכוונה אחת, ולכן העדפתי את נוסח כ"י מינכן שהוא מובן יותר.
(4) צ"ל 'אם'.
(5) ראה רש"י סוטה מז. ד"ה יצר.