סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין – תאנה

 

"בר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי: עד דכפנת אכול, עד דצחית שתי, עד דרתחא קדרך שפוך. קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני, תאני דאבוך זבין" (ברכות, סב ע"ב). 

פירוש: ובדומה לכך מסופר: בר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי [היה מוכר מילים בדינרים], שהיה משתמש בביטויים קצרים ביותר להביע את רעיונותיו. כגון: עד דכפנת [בעות שאתה רעב] אכול, ואל תדחה אכילתך, שאם תדחנה, יכול שתעבור תאוות המאכל ממך ולא יועיל לך המזון. וכמו כן עד דצחית [בעוד שאתה צמא] שתי [שתה], עד דרתחא קדרך [בעוד שרותחת קדירתך], עוד לפני שתצטנן שפוך. ומשל הוא לדחיית התפנות לנקבים, שאל תדחה דבר זה בעת שהנך נצרך להם. ועוד אמר: כאשר קרנא קריא [קוראת הקרן], כלומר, נשמעת תקיעת הקרן ברומי, הרי זה סימן כי יש ביקוש לתאנים בשווקי רומי, ואז בר מזבין תאני, תאני דאבוך זבין [בן מוכר התאנים, את התאנים של אביך מכור], כלומר, מהר למוכרם, אף בלי רשות האב, כדי שלא לאבד את ההזדמנות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: תאנה   שם באנגלית: Common Fig   שם מדעי: Ficus carica

שמות נרדפים במקורות: תאינה, תאנתא, תאינתא, תינתא 


נושא מרכזי: אורך "חיי מדף" של תאנים?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.

 

בר קפרא הדגים בכמה צורות את הצורך לנצל הזדמנויות לפני שהן נעלמות. למשל: לאכול ולשתות מייד כאשר חשים רעב וצמא לפני שתחושות אלו מתפוגגות. הוא הציע לבנו של "מוכר תאנים" למהר ולמכור את הפירות שברשות אביו אפילו מבלי להתייעץ איתו, כל אימת שמתעורר בשוק צורך בהם, על מנת שלא להחמיץ את השעה. בלשון רש"י: "קרנא קריא ברומי - אם תשמע קול קרן ברומי, הוא סימן למבקשי תאנים לקנות ולהוליך למקום אחר. "בר מזבין תאני, תאני דאבוך זבין - אם אין אביך בבית - הזהר אתה בנו למכור תאניו בעוד שיש תובעים". שאלה שאולי כדאי לתת עליה את הדעת היא האם התאנים נבחרו באופן אקראי כדוגמה לסחורה שהביקוש לה "שברירי" או שהן נבחרו על מנת לייצג את התופעה באופן הטוב ביותר? ייתכן ודווקא התאנים בעלות אורך "חיי מדף" הקצרים ביותר מבין הפירות מדגימות את הצורך לנצל הזדמנויות חולפות. בתאנים פרק הזמן העומד לרשות המוכר עד קילקולן קצר ולכן ההזדמנות היא חד-פעמית.

תאנים בשלות ראויות למאכל רק בשעות הסמוכות לקטיפתן משום שהן רכות ומתקלקלות תוך זמן קצר. לרכותן של התאנים יש נפק"מ הלכתית: "תא שמע: קציעות בדרך, ואפילו בצד שדה קציעות. וכן תאנה הנוטה לדרך, ומצא תאנים תחתיה מותרות משום גזל, ופטורות מן המעשר ... מר רב פפא: תאנה עם נפילתה נמאסת" (בבא מציעא, כא ע"ב). מפרש רש"י: "עם נפילתה נמאסת - הלכך: כיון דידיע דנתרא מעיקרא מיאש משום מאיסותא, דמכי נפלה לא חשיבא עליה, ומפקר לה". תאנים בשלות אינן נשמרות כפי שמשתמע מדברי רבי יוחנן (חגיגה, ה ע"א): "רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי: ותסיתני בו לבלעו חנם עבד שרבו מסיתין לו וניסת, תקנה יש לו? רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא בכי: הן בקדשו לא יאמין, אי בקדושיו לא יאמין במאן יאמין? יומא חד הוה קא אזיל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני, שביק הנך דמטו, ושקיל הנך דלא מטו. אמר ליה: לאו הני מעלן טפי? אמר ליה: הני לאורחא בעינן להו, הני נטרן, והני לא נטרן. אמר: היינו דכתיב הן בקדשו לא יאמין"(1)
 

על מקצב הבשלת פגות התאנה ראו במאמר "חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני" (חגיגה, ה ע"א). לקריאה הקשו כאן
 



צילם: Eric Hunt

 


(1) פירוש: ושוב לענין הקודם, ר' יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא, בָּכֵי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה]; שאמר ה' לשטן: "וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם", אמר: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְסִיתִין לוֹ אחרים על העבד, ורבו מתחשב בהם וְנִיסַּת, וכי תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ לאותו עבד?! ועוד: ר' יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא, בָּכֵי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה], נאמר: "הֵן בִּקְדשָׁו לֹא יַאֲמִין" (איוב טו, טו), אמר: אִי [אם] בִּקְדוֹשָיו לֹא יַאֲמִין בְּמַאן [במי] כן יַאֲמִין? מסופר: יוֹמָא חַד הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא [יום אחד היה ר' יוחנן הולך בדרך], חַזְיֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מְנַקֵיט תְּאֵנֵי [ראה איש אחד שהיה מלקט תאנים], שָׁבֵיק הָנָךְ דְּמָטוּ וּשְׁקֵיל הָנָךְ דְּלָא מָטוּ [הניח את אלה שהגיעו לבישול ולקח את אלה שלא הגיעו עדיין]. אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יוחנן: לָאו הָנֵי מַעֲלָן טְפֵי [האם לא אלה הבשלות מעולות יותר]? אָמַר לֵיהּ [לו]: הָנֵי לְאוֹרְחָא בָּעֵינַן לְהוּ [את אלה התאנים לדרך אני צריך אותן], הָנֵי נַטְרָן וְהָנֵי לָא נַטְרָן [אלה שעדיין אינן בשלות נשמרות, ואלה הבשלות אינן נשמרות]. אָמַר ר' יוחנן, הַיְינוּ דִּכְתִיב [זהו שנאמר]: "הֵן בִּקְדשָׁו לֹא יַאֲמִין", שיש אנשים כשרים שהקדוש ברוך הוא לוקח אותם מן העולם לפני זמנם משום שהוא יודע בהם שעלולים לבוא לידי קלקול ותקלה.




א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר