גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

הצנזור שהפך מין לצדוקי, והמעתיק שהמציא הופעה של אליהו

ברכות נח ע"א

עשהאל שמלצר

 
בסיפור על רב ששת העיוור שיצא להקביל פני המלך ו"ראה" אותו יותר טוב מאותו מין (כך בדפוסים הראשונים ובכתבי היד, במקום "צדוקי" שהוא תוצאת הצנזורה, בדפוס וילנא) יש, כרגיל בסיפורי אגדה, מספר רב של שינויי נוסח, ונביא את מקצתם.

הנה תחילת הסיפור לפי הדפוסים הראשונים (לפני הצנזורה):

רב ששת סגי נהור הוה. הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא, וקם אזל בהדייהו רב ששת.
אשכחיה ההוא מינא. אמר ליה: חצבי לנהרא, כגני לייא?
אמר ליה: תא חזי, דידענא טפי מינך.
חלף גונדא קמייתא. כי קא אוושא אמר ליה ההוא מינא: אתא מלכא! אמר ליה רב ששת: לא קאתי.
חלף גונדא תניינא. כי קא אוושא אמר ליה ההוא מינא: השתא קא אתי מלכא! אמר ליה רב ששת: לא קא אתי מלכא.
חליף תליתאי. כי קא שתקא אמר ליה רב ששת: ודאי השתא אתי מלכא.

מיהו ה"מין"? בוודאי לא צדוקי. צדוקים לא היו בבבל בעת ההיא. אולי היה כהן דת זורואסטרי, ושמא סופו לפי אחת הגרסאות, על ידי "חבריו", מתכתב עם כך, שהרי "חברים" הם גם שמם של כהני הדת הזורואסטרית.

דברי ההסבר על כך שרב ששת "סגי נהור הוה" נמצאים בדפוסים ובקטע גניזה אחד בלבד. לנוסח הנפוץ יותר יש לומר שהעובדה שרב ששת היה עיוור הייתה ידועה ואינה צריכה להיאמר במפורש.

כיצד יצא רב ששת לקראת המלך?

בדפוס הספרדי, בכתבי יד אוקספורד ומינכן, ובכמה קטעי גניזה, נאמר רק שרב ששת יוצא לקראת המלך ולא נאמר כיצד הוא יודע שהמלך בכלל מגיע לעיר. בכתב יד פריס ובאחד מקטעי הגניזה הוא שומע שכולם יוצאים והוא הולך עמהם. בכתב יד פירנצה יוצאים כולם לכבוד המלך והוא הולך עימם. נוסח הדפוסים דומה לנוסח כתב יד פירנצה, אם כי יש שינויים ביניהם (נוסח קטע הגניזה T-S AS 77.231 דומה מאוד לנוסח הדפוס – אך מדובר בכתב יד ספרדי ולא מזרחי שצורתו מעידה על איחורו היחסי ויש בו שיבוש ניכר).

בהמשך יש עוד שינויים בין כתבי היד, והמעיין יוכל לראות אותם באתר "הכי גרסינן". נעבור לסוף הסיפור.

רב ששת מברך על "ראיית" המלך, והמין לועג לו כיצד הוא מברך על מי שאינו רואה. הגמרא ממשיכה:

ומאי הוי עליה דההוא מינא? איכא דאמרי חברוהי כחלינהו לעיניה, ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.

בחלק מכתבי היד העונש בא בצמידות ללעג של המין ללא המילים "מאי הוי עלה". ומה עונשו?

בדפוסים יש שתי לשונות בדבר עונשו. העונש "חברוהי כחלינהו", שעליו פירש רש"י "נקרו לעיניו", מופיע מלבד בדפוסים גם בכתב יד פירנצה בלבד (בכתב יד מינכן יש נוסח שיתכן שהוא שיבוש של המושג הזה – "הבדיל כולהו").
אך בשאר כתבי היד לשון זו אינו מופיעה. במקום זה ברוב כתבי היד המחלוקת בין הלשונות היא האם רב ששת עצמו ניקר את עיניו או עשאו גל עצמות. כך לדוגמה כתב יד פריס: "אמר מילתא ואתו טטי דנורא וכביונהו לעייניה, ואיכא דאמרי יהב ביה עייניה ועשאו גל של עצמות".

בכתב יד פירנצה יש חלוקה נוספת. בנוסח הראשון נשאלת שאלה "מאי הוה עלה דההוא מינה" ואז יש שתי תשובות. לשון נוספת אומרת שמיד לאחר שאותו מין לעג לרב ששת נתן בו רב ששת את עיניו ועשאו גל עצמות. כנוסח הלשון השנייה הוא נוסח הדפוס הספרדי, שאינו מבין אלא סיום אחד: "נתן עיניו בו נעשה גל עצמות".

***

בסיפור הבא ר' שילא מלקה יהודי שבעל גויה ("מצרית" בנוסח הדפוסים המצונזר) וכאשר מלשין עליו אותו יהודי, הוא אומר שהוא בעל חמור. ואז, לפי הדפוסים ולפי כתב יד פירנצה, מופיע אליהו ומציל אותו:

אמר ליה: אית לך סהדי? אמר ליה: אין. אתא אליהו זכור לטוב אסהיד עליה (כתב יד פירנצה)

אך בכל עדי הנוסח האחרים אין מבקשים ממנו עדים, וממילא אליהו אינו מופיע.

בעל דקדוקי סופרים כבר מעיר הערה זו, ואומר שעל פי נוסח זה יותר ברור מדוע בהמשך תוקף אותו האיש ואומר "עביד רחמנא ניסא לשקרי?". אך האמת שגם על פי שאר כתבי היד ברור שיש כאן נס, שהרי ר' שילא ניצל מהלשנה שבדרך הטבע הייתה גוזרת את דינו למוות, ובמקום למות הוא עוד קיבל קידום. נראה לפיכך שאליהו נוסף על ידי מעתיק כלשהו לאורך הדורות, שהתקשה היכן היה הנס, והוסיף לנו את הצורך בעדים ואת אליהו.


לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.