דרשת הפסוק וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים...

ניתוח ספרותי של סוגיה / הרב שאול יותן וינגורט

מגילה ב ע"ב - ג ע"ב

הסוגיה השניה במסכת מגילה (ב:ב מתני' דלא – ג:ב לא תעשה שבתורה) פותחת וחותמת בפסוק המגילה שמזכיר את ימי הפורים ואת קריאת המגילה: "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר". פתיחת הסוגיה וסיומה הן דרשות מתוך הפסוק, ובמובן מסוים אנו מתייחסים לפסוקים במגילה כאל פסוקים בתורה, ואנו דורשים את המגילה כמו שאנו דורשים את פסוקי התורה. החלק הראשון של הסוגיה (1-2 ב:ב מתני' דלא – כמחמתן לטבריא) הוא על הזמנים בהם קוראים את המגילה במקומות השונים, מרכז הסוגיה (3-4-5 ואמר רבי ירמיה – ג:א שמינא מינאי) הוא שלש מימרות של רבי ירמיה או רבי חייא בר אבא על כוחם של החכמים, והחלק השלישי של הסוגיה (6-7 והשתא – ג:ב לא תעשה שבתורה) הוא על האנשים המחוייבים בקריאת המגילה.

החלק הראשון בסוגיה (1-2) פותח בדברי רבא, שיש שני זמנים של קריאת המגילה: עיירות גדולות שקוראים בי"ד, ועיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון - או מימות אחשוורוש לפי רבי יהושע בן קרחה - ושושן הבירה שקוראים בט"ו. בדרשת הפסוק במגילה ניתן לומר שהכוונה לחלק בין מדינה למדינה ובין עיר לעיר, אך על פי דברי רבי יהושע בן לוי ניתן גם לדרוש, שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. בחלק השלישי של הסוגיה (6-7) דורשת הגמרא גם את המילים "משפחה ומשפחה", שגם משפחות כהונה ולוויה מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. רבא דן בשאלה אם מקרא מגילה יותר חשוב רק מעבודת המקדש ומתלמוד תורה, או גם ממת מצוה.

במרכז הסוגיה (3-4-5) שלש אמרות של רבי ירמיה, ויש אומרים רבי חייא בר אבא: (3) מנצפ"ך – צופים אמרום. כלומר, את האותיות הסופיות אמרו הנביאים. (4) תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע. תרגום של נביאים - יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם; גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך! (5) וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא (דניאל י, ז). מיהם האנשים? זה חגי זכריה ומלאכי.

בחלק הראשון ובחלק השלישי נדרשים חלקים שונים באותו הפסוק. החלק הראשון דורש את המילים "מדינה ומדינה ועיר ועיר", והחלק השלישי דורש את המילים "משפחה ומשפחה". שני החלקים מביאים את דברי רבא. בחלק הראשון רבא משווה את דינה של שושן הבירה הואיל ונעשה בה הנס לדין עיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, ובחלק השלישי מצביע רבא על היתרון שיש במקרא מגילה על פני עבודת המקדש ותלמוד תורה, והוא שואל אם מקרא מגילה עדיף גם על מת מצוה. גם רבי יהושע בן לוי נזכר בשני החלקים. בחלק הראשון רבי יהושע בן לוי דורש ש"כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך", ובחלק השלישי רבי יהושע בן לוי עומד על כך שאסור לאדם לתת שלום לחבירו בלילה.

שלש אמרות של רבי ירמיה, ויש אומרים רבי חייא בר אבא מופיעות במרכז הסוגיה (3-4-5). שלש אמרות אלו מחדדות את נושא הסוגיה – דרשת לשונה של מגילת אסתר, שהיא חלק מן הכתובים. האמרה הראשונה מחדדת את מקומה של המסורת אפילו באותיות הכתובות בתורה, ואפילו שאי אפשר לחדש מסורת בנבואה, החכמים יכולים לייסד מחדש את מה ששכחו. האמרה השניה מחדדת את התרגום וההבנה של תורה, נביאים וכתובים, מתוך הנחה שלא די לנו בלימוד דברי התורה, וצריך גם להבין אותם. האמרה השלישית מצביעה על יתרון החכמים על פני הנביאים.


להזמנת שיעורים: [email protected]