סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

דביקות במטרה / רפי זברגר

ברכות סב ע"א
  

הקדמה

היום נלמד שלושה סיפורים על מעשי חכמים מדהימים בתעוזתם, וננסה לתהות על קנקנם. 
 

הנושא

תניא: אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים. למדתי שאין נפנין מזרח ומערב, אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר ליה בן עזאי: עד כאן העזת פניך ברבך? אמר ליה: תורה היא - וללמוד אני צריך.
רבי עקיבא סיפר, (בשיעור כללי, או בדיבור עם בן עזאי) כי נכנס לבית הכסא לאחר שרבו, רבי יהושע נכנס לשם. מתוך הסתכלות במעשיו של רבי יהושע, למד רבי עקיבא שלוש הלכות:
1. בזמנם, לא היום שירותים קבועים בבית, אלא יצאו החוצה להתפנות. מתוך כך למד כי באזור המגורים שבו שהו (חבל ארץ יהודה) יש להתפנות כאשר פנים של האדם מופנים לצפון או לדרום ולא למזרח או מערב. כל זאת כנראה כדי לא להתפנות לכיוון מקום השראת השכינה בהר הבית. 
2. מדין צניעות, יש להוריד את הבגדים התחתונים כאשר יושבים ולא כאשר עומדים. (כמו גם בלבישתם מחדש עם סיום ההתפנות).
3. ניקוי המקום חייב להתבצע ביד שמאל ולא ביד ימין. הגמרא בהמשך מביאה ארבעה הסברים לדין זה. 
בן עזאי שהיה כנראה תלמידו של רבי עקיבא גמר אומר לשאול את רבו, כיצד העיז להיכנס ביחד עם רבו שלו לשירותים? ותשובת רבי עקיבא מדהימה: גם דיני צניעות והליכות בשירותים הם חלק מתורתנו הקדושה, ואנו חייבים ללמוד אותה. משכך, ביקש ''לראות בעיניים'' הלכות אלו, ולכן ''העיז'' להיכנס עם רבו לשירותים. 
תניא: בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים. למדתי שאין נפנין מזרח ומערב, אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו רבי יהודה: עד כאן העזת פניך ברבך? אמר לו: תורה היא - וללמוד אני צריך.
הסיפור השני מאוד דומה לראשון. גם כאן, תלמיד נכנס לבית הכסא ביחד עם רבו. וגם במקרה זה הוא לומד ממראה עיניו שלש הלכות, ובדיוק אותן שלש הלכות. וגם פה שואלים את התלמיד כיצד העיז ונכנס לשירותים ביחד עם הרב. אלא שסיפור זה מדהים בעוצמתו עקב זהות התלמיד והרב. מדובר בבן עזאי ששמע לפני כן את התיאור של רבי עקיבא רבו, וכן את ההלכות שלמד בעת ששהה עם הרב של רבו (רבי יהושע) בשירותים. למרות שבן עזאי שמע הלכות אלו מרבו, הוא לא הסתפק ב''לימוד תיאורטי'', אלא גם הוא נהג כרבו, ונכנס לשירותים עם רבי עקיבא, ''כדי לראות במו עיניו'' את יישום ההלכות אשר למד מפיו רבי עקיבא רבו.
רב כהנא על, גנא תותיה פורייה דרב. שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו. אמר ליה: דמי פומיה דאבא - כדלא שריף תבשילא, אמר ליה: כהנא הכא, את פוק - דלאו אורח ארעא. אמר לו: תורה היא - וללמוד אני צריך.
הסיפור השלישי עולה על שני הסיפורים הקודמים בתעוזתו, ומספר כי רב כהנא נכנס לחדר המיטות של רבו רב, ושהה מתחת למיטת הרב אשר שימש את אשתו. שמע כי ''שח ושחק'' (ריצה את אשתו וגרם לה לרצות לשמש, וכן למלא את תאוותו שלו) לפני השימוש עצמו, ולאחר מכן שימש. בהיות רב כהנא מתחת למיטתם, דיבר ואמר לרב כי ''שיחה והשחוק'' לפני השימוש נראה כמו התנהגות בקלות ראש, כאילו לא בעל מעולם, וזהו שימושם הראשון. כאשר שמע רב את דברי רב כהנא ביקש ממנו לצאת מן החדר, כיוון ש''אין זה דרך ארץ'' לשהות במקום התשמיש. ענה לו רב כהנא אותה תשובה שענה רבי עקיבא לתלמידו בן עזאי, ואותה תשובה שענה בן עזאי לרב יהודה, תלמידו של רבי עקיבא: גם אופן השימוש הינה ''תורה'' שיש ללמוד אותה, ולכן הוא ביקש לראות בעיניו כיצד לבצעה. 
 

מהו המסר

כאמור, שלשה סיפורים מדהימים, שהיום נשמעים לנו "הזויים" למדי. תלמידים אשר הולכים לראות את רבם בבית הכיסא, ואף בחדר המיטות. כמובן שזוהי מדרגה גבוהה מאוד של ''שימוש תלמידי חכמים'', אשר ממש מבקש ללמוד ולראות בעיניים ''מעשה רב'' של רבם. 
מה אנו יכולים ללמוד מכך? אילו תובנות מעשיות נוכל להסיק לחיים שלנו היום? 
אין המלצה לנהוג כמעשי אותם רבנים – נראה כי לא מתאים לזמננו. אבל בכל אופן, החיבור המלא בין תלמיד לרב מעורר השראה. חיבור מתוך אמונה גדולה ברב. בחוכמתו, תבונתו, ידיעתו המקיפה בתורה ובהלכה, ומעל לכול - הכרה כי רבו קיבל תורה מרבו שלו, וכן הלאה עד משה רבינו, והכול - תורה משמים. תורה שעלינו ללמוד היטב, להכיר, להפנים, וליישם הלכה למעשה. אין לימוד טוב יותר מאשר שימוש תלמידי חכמים. לראות בעיניים כיצד נוהג הרב במשך כל אורחות חיו. כיצד נוהג בביתו, עם משפחתו ועם עצמו. כיצד נוהג עם תלמידיו ומוריו. כיצד מתייחס לאנשים אחרים ולתופעות שונות, וכן הלאה על זה הדרך. על זה אמרו חכמים: גדולה שימושה יותר מלימודה (ברכות ז':).
אמונת חכמים זו ודבקות ברב, הינה תופעה ייחודית לעם ישראל. אך בכל אופן ניתן ללמוד ממנה מסרים גם לעולם החינוך ובכלל. כשם שאנו מאמינים ודבקים ולומדים מן הרב, כך ניתן לומר כי אמונה ודביקות בכל מטרה - הינה מרכיב חשוב וחיוני בהנעת אנשים, ילדים ומבוגרים כאחת. החזון, התכלית והמטרה, מקנים לנו כיוון, אשר עליו אנו ממשיכים ופועלים על מנת להשיגם. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר