ערים מוקפות חומה מימות יהושע

ניתוח ספרותי של סוגיה / הרב שאול יותן וינגורט

מגילה ו ע"א-ע"ב

הסוגיה עוסקת בהגדרת המשנה "ערים שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר". בחלק הראשון (1-2) מדובר על שתי ערים בהן קוראים פעמיים את המגילה, טבריה והוצל, אחת בארץ ישראל והשניה בחוץ לארץ, במקביל, בחלק השלישי (6-7) מדברים על העיר "עקרון" שכתובה בספר יהושע, והיא ייצגה את רומי בארץ ישראל, קסרי בת אדום, ומדברים גם על בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום, ועל הכרך הגדול של רומי. במרכז הסוגיה (3-4-5) מדובר על זיהויין של שלש ערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון – חמת, רקת, כינרת.

הגמרא מביאה שני מקומות שהיו קוראים את המגילה גם בארבעה עשר וגם בחמשה עשר באדר מתוך ספק על זמן הקריאה – טבריה והוצל: (1) חזקיה קרא מגילה בטבריא בארבעה ובחמשה עשר, כיוון שצד אחד של חומתה הוא הים, והספק הוא האם "פרזים" שקוראים בארבעה עשר זה מפני שאלו הן ערים מגולות או מפני שאין אלו ערים מוגנות – טבריה היא עיר מגולה מצד אחד, אך היא עיר מוגנת מכל הצדדים. (2) רב אסי קרא מגילה בעיר הוצל בארבעה עשר ובחמישה עשר, מכיוון שהוא היה מסופק אם עיר זו מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא או לא. יש מביאים את דברי רב אסי בלשון אחרת: הוצל של בית בנימין היא עיר מוקפת חומה מימות יהושע. ויש להדגיש, הוצל היא עיר בחוץ לארץ, ומשמעות דברי רב אסי היא, שאם העיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אפילו בחוץ לארץ צריך לקרוא ביום ט"ו אדר.

עולה כאן, שיש שלשה הסברים לכך שקוראים מגילה בעיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון. ניתן לומר, שקוראים בט"ו אדר בכל עיר מוגנת, או שקוראים מגילה בכל עיר שיש לה חומה, או בכל עיר שיש לה עבר. במילים אחרות: (א) האם החשיבות של העיר המוקפת חומה נובעת מההגנה שהיתה לה, והיא הופכת את העיר להיות חשובה, (ב) או שהחשיבות של העיר איננה נובעת מההגנה שיש עליה, אלא מעצם החומה שמקיפה אותה, (ג) או שחשיבות העיר היא בגלל ההיסטוריה שלה, ואפילו אם זו עיר בחוץ לארץ.

במרכז הסוגיה (3-4-5), הגמרא דנה על שלש ערים שנזכרות בספר יהושע, וברור שהן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. ברשימת הערים של בני נפתלי (יהושע יט, לה) כתוב: וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת. רבי יוחנן אומר (3): כאשר הייתי נער אמרתי דבר, ושאלו את הזקנים, ונמצא כמותו: חמת - זו טבריא, ולמה נקרא שמה חמת? על שום חמי טבריא. רקת - זו ציפורי. ולמה נקרא שמה רקת? משום שהיא גבוהה כשפת הנהר (רקתא). כינרת - זו גינוסר, ולמה נקרא שמה כינרת? שמתוקים פירותיה כקול הכינורות.

על דברי רבי יוחנן שואל רבא (4), שכן אין מי שסובר ש"רקת" איננה טבריא! כאשר נפטר אדם בבבל סופדים לו בארץ ישראל: גדול הוא בששך, ושם לו ברקת. וכאשר מביאים את ארונו לארץ ישראל סופדים לו כך: אוהבי שרידים יושבי רקת, צאו וקבלו הרוגי עומק. וכך פתח ספדן אחד כאשר נפטר רבי זירא: ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה, אוי נא לה, אמרה רקת, כי אבדה כלי חמדתה. ומכל הדוגמאות הללו ניתן לראות ש"רקת" היא טבריא. לפיכך מפרש רבא: חמת - זו חמי גרר, רקת - זו טבריא, כינרת - זו גינוסר, ולמה נקרא שמה רקת? שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון.

אמנם, רבי ירמיה ורבה סוברים ששמה האמיתי של טבריא הוא "רקת", והם נחלקו למה נקרא שמה טבריה? רבי ירמיה אמר: שיושבת בטבורה של ארץ ישראל, ורבה אמר: שטובה ראייתה.

לאחר מכן (5) מביאה הגמרא דיון על ציפורי, שכן אם רקת היא טבריה, אין זו ציפורי. זעירא אומר: קטרון שנמצאת בחלקו של זבולון, כמו שכתוב (שופטים א, ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל, זו צפורי, ולמה נקרא שמה ציפורי? שיושבת בראש ההר כצפור. הגמרא תוהה כיצד ניתן לומר שקטרון היא ציפורי, והרי קטרון בחלקו של זבולון היא, שכתוב זבולון לא הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלל. וזבולון מתרעם על מדותיו היה, שנאמר זבלון עם חרף נפשו למות, מה טעם - משום דנפתלי על מרומי שדה. אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת להם ארצות - ולי נתת ימים ונהרות. אמר לו: כולן צריכין לך על ידי חלזון, שנאמר [עמים הר יקראו] ושפני טמוני חול, ושנה רב יוסף: שפני - זה חלזון, טמוני - זו טרית, חול - זו זכוכית לבנה. אמר לפניו: רבונו של עולם מי מודיעני? אמר לו: שם יזבחו זבחי צדק, סימן זה יהא לך: כל הנוטל ממך בלא דמים - אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום. ואם היה עולה על דעתנו שקטרון זו ציפורי, מדוע זבולון מתרעם על מדותיו? והרי היתה לו את ציפורי, שעדיפה היא ממה שיש לאחיו?! ואם נאמר שבציפור אין "זבת חלב ודבש" – והרי אמר ריש לקיש: ראיתי את "זבת חלב ודבש" של ציפורי, והיא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל! ואם תאמר שאין זה הרבה כמו של אחיו, הרי אמר רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן: ראיתי "זבת חלב ודבש" של כל ארץ ישראל, והיא כמו מבית כובי עד אקרא דתולבקני – עשרים ושתים פרסאות אורכה, ורוחבה שש פרסאות! ומשיבה הגמרא, שבכל זאת זבולון התרעם על מידותיו שכן הוא היה מעדיף שדות וכרמים, וכמו שמדויק בפסוק "ונפתלי על מרומי שדה", וניתן ללמוד מכך, שזו היתה קנאתו של זבולון באחיו.

בהמשך אותו פרק, ברשימת הערים של בני זבולון (יהושע יט, מג) כתוב: וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן. עקרון היתה מערי פלשתים, וכתוב עליהם בנביא (צפניה ב, ד) כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר. כדי לזהות את העיר עקרון, אמר רבי אבהו (6): "ועקרון תעקר - זו קסרי בת אדום, שהיא יושבת בין החולות, והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל שיר". יש להעיר, כי לפי הגירסה בעין יעקב, היו קוראים לעיר זו "מגדל צור", ובזה יש לפרש יותר את הקשר לפסוק אותו הגמרא דורשת קודם לכן, שכן נאמר בו: וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת.

על העיר עקרון הביא רבי יוסי בר חנינא פסוק נוסף בנביא (זכריה ט, ז) וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵא-לֹהֵינוּ [וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי]? וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו - זה בית במיא שלהן; וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו - זה בית גליא שלהן; וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵא-לֹהֵינוּ - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום; וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי - אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום, שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים. ומכאן ניתן ללמוד, שאפילו מקומות רחוקים וטמאים כעקרון ורומי יהפכו להיות כמקומות קדושים – יבוסי היא ירושלים.

אם כן, כשם שבחלק הראשון דברנו על שתי ערים בהן קוראים פעמיים את המגילה, טבריה והוצל, אחת בארץ ישראל והשניה בחוץ לארץ, אחת היא "רקת" שכתובה בספר יהושע ואחת יודעים עליה במסורת, כך בחלק השני מדברים על העיר "עקרון" שכתובה בספר יהושע, והיא ייצגה את רומי בארץ ישראל, קסרי בת אדום, ומדברים גם על בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום.

עוד הביאה הגמרא את דברי עולא: 'איטליא של יון' - זה כרך גדול של רומי, וגודלו הוא שלש מאות פרסה על שלש מאות פרסה, ויש באיטליה שס"ה שווקים כמנין ימות החמה, וקטן שבכולם של מוכרי עופות, וגודלו הוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל, ומלך סועד בכל יום באחד מהן. ומי שדר באיטליה - אף על פי שאינו נולד בה - נוטל פרס מבית המלך, והנולד בה אף על פי שאינו דר בה נוטל פרס מבית המלך, ושלשת אלפים בתי מרחצאות יש בו, וחמש מאות חלונות מעלין עשן חוץ לחומה; צדו אחד ים וצדו אחד הרים וגבעות, צדו אחד מחיצה של ברזל, וצדו אחד חולסית ומצולה. ישנו דמיון מעניין בין איטליה זו, שצדו אחד ים וצדו אחד הרים וגבעות, לבין טבריה עליה דברנו בתחילת הסוגיה, שצדה אחד ים וצדה אחד חומה.


להזמנת שיעורים: [email protected]