גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ר"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף כב ע"א

האם הדין 'אין מדליקין מנר לנר' הוא גם בהדלקת המנורה שבמקדש

איתמר, רב אמר אין מדליקין מנר לנר, ושמואל אמר מדליקין וכו', יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה, ויתיב וקאמר, טעמא דרב משום ביזוי מצוה (-"שמדליק קיסם שאינה מן המצוה מנר של מצוה, וממנו מדליק השאר". רש"י). אמר להו לא תציתו ליה טעמיה דרב משום דקא מכחיש מצוה (-"דמיחזי כמאן דשקיל נהורא, ושואב קצת מלחלוחית שמנו"), מאי בינייהו, איכא בינייהו דקא מדליק משרגא לשרגא, מאן דדאמר משום ביזוי מצוה - משרגא לשרגא (-"מביא נר אצל נר, ושתיהן של מצוה, ולא בקיסם") מדליק, מאן דאמר משום אכחושי מצוה - משרגא לשרגא נמי אסור (כב, א).

בהמשך הסוגיא שקלו וטרו בזה, וכדאיתא: "מתיב רב ששת, 'מחוץ לפרוכת העדות יערוך' (ויקרא כד, ג) - מאי 'עדות', אמר רב, זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים, והא הכא כיון דקביעי נרות (-"במנורה, ולא היה יכול לנתק נר מערבי מן המנורה להדליק בו האחרים על כרחיך הא דקתני ממנה היה מדליק לא סגי דלאו משקל קינסא") לא סגיא דלא משקיל ואדלוקי (-"לקינסא מנר מערבי, ובההיא קינסא מדליק את השאר"), קשיא בין למ"ד משום בזוי מצוה ובין למ"ד משום אכחושי מצוה" וכו'.

ודנו גדולי האחרונים מה שייך לדמות מצות הדלקת נר חנוכה למצות הדלקת המנורה - ששנינו בה (מנחות כח, א): "שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה, שבעה נרותיה מעכבין זה את זה", וכל עוד שלא הדליקו כל שבעת הנרות עדיין לא נתקיימה המצוה, ולא שייך לא 'אכחושי מצוה' ולא 'ביזוי מצוה', משא"כ מצות נר חנוכה היא 'נר איש וביתו', ושאר הנרות אינם אלא הידור, וגם אם לא הדליקם קיים עיקר המצוה, ושפיר שייך בזה 'אכחושי' או 'ביזוי מצוה'.

וכתבו כמה אחרונים, שקושיא זו קשה רק אי נימא שדברי רב מיירי בשני אנשים שמדליקים נרות חנוכה זה מזה, כגון בשני בתים, או במי שמקיים את המהדרין שהוא נר לכל אחד ואחד, כי אז שפיר קשה הדמיון בין הדלקת נר חנוכה להדלקת המנורה, כי בהדלקת המנורה עדיין אין כאן מצוה כלל, משא"כ בנר חנוכה - זה שהדליק נחשב נרו כנר מצוה ושייך ביזוי ואכחושי מצוה, אכן, אם דברי רב מוסבים גם במי שמקיים מהדרין מן המהדרין, שמוסיף בכל לילה נר נוסף כדעת ב"ה, וגם בזה אמר רב שאין להדליק מנר לנר - ונחשב ביזוי ואכחושי מצוה, יתכן לומר, ששפיר יש לדמות הדלקת נ"ח להדלקת המנורה, שהרי על ידי ההידור נשלם וניתוסף קדושה גם בנר הראשון שהדליק וכבר יצא בו יד"ח, והנר ראשון תלוי בנר השני והשלישי, ושפיר דמי להדלקת המנורה שאחד תלוי בחבירו, וכשם שבהדלקת המנורה מדליקין מנר נר, כן בהדלקת נרות חנוכה - נרות ההידור מזה לזה, ושפיר הקשו בגמרא. כסברא זו העלו ה'חתם סופר' (בסוגיין) וה'בית הלוי' (לחנוכה סוגיית אין מדליקין מנר לנר).

אכן, בדברי כמה אחרונים מבואר, שקושיא זו קשה גם אי נימא שרב מיירי גם במהדרין מן המהדרין, כי סוף סוף אין דומה הדלקת נ"ח שיוצאין יד"ח כבר בנר הראשון, ושפיר יש לאסור להדליק נר נוסף מן הראשון משום ביזוי ואכחושי מצוה, משא"כ הדלקת המנורה, ששבעה נרותיה מעכבין זה את זה, הרי בהדלקת נר הראשון עדיין אין כאן מצוה כלל, ושפיר ניתן להדליק ממנו, ואין כאן משום ביזוי ואכחושי מצוה. כ"ה ב'בני יונה' (יו"ד סי' רעד סק"א); 'אגודת אזוב' (מע' נר חנוכה אות ו) ו'כלי חמדה' (במדבר אות ה).

ה'בני יונה' העלה בזה, כי ממה שהקשו בגמ' מהדלקת המנורה לדינו של רב שהוא בנר חנוכה, מוכח אכן - כי אם יש איסור להדליק מנר לנר - גם במנורה ששבעה נרותיה מעכבין זה את זה אסור להדליק מזה לזה, והגם שכל עוד שלא הדליק כל שבעת הנרות אינו נחשב כנר מצוה, הרי בסופו של דבר - כשידליק כל השבעה תושלם המצוה, וגם הנר הראשון יחשב נר מצוה, שפיר יש בזה משום ביזוי ואכחושי מצוה, כי אחרי ככלות הכל יהא נראה שביזה או הכחיש המצוה למפרע.