|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
מאי אבוברואה? חומטריא – ארכובית
"משנה. אין אוכלין איזביון בשבת, לפי שאינו מאכל בריאים. אבל אוכל הוא את יועזר, ושותה אבוברואה ... ושותין אבוברואה. מאי אבוברואה? חומטריא. מאי חומטריא? חוטרא יחידאה. למאי עבדי לה לגילויא. ואי לא ליתי חמשא כלילי, וחמשא כוסתא דשיכרא, ונישלוקינהו בהדי הדדי עד דקיימא אאנפקא, ונישתי" (שבת, קט ע"ב).
פירוש: משנה. אין אוכלין איזביון בשבת, לפי שאינו מאכל בריאים והכל יודעים שהוא אוכלו לצורך רפואה, אבל אוכל הוא את הירק יועזר, ושותה אבוברואה ... שנינו במשנה: ושותין בשבת אבוברואה. ושואלים: מאי [מהו] אבוברואה? ומסבירים: הוא הירק הקרוי חומטריא. ושואלים: מאי [מהו] חומטריא? ומסבירים: הוא הקרוי חוטרא יחידאה. ואומרים: למאי עבדי לה [לשם מה עושים אותו]? לגילויא [למי ששתה מים מגולים], שיש לחשוש שמא שתה מהם נחש והטיל בהם ארס. ואי [ואם] לא היה לו חוטרא יחידאה או שלא הועיל ליתי חמשא כלילי וחמשא כוסתא דשיכרא, ונישלוקינהו בהדי הדדי [שיביא חמשה זרדים וחמש כוסות שיכר, ויבשלם יחד] עד דקיימא אאנפקא, ונישתי [שיגיע הנוזל לכדי רביעית, וישתה] מאותו משקה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
|
 |
 |
|
| תמונה 1. נצחה שיחית צילם: H. Zell |
תמונה 2. קנה סוכר צילם: Ton Rulkens |
 |
 |
|
| תמונה 3. שבטבט ענף צילם: Petr Filippov |
תמונה 4. ארכובית שבטבטית צילם: Zeynel Cebeci |
.
עצא אלראעי
פירוש המילה הערבית "עצא" (عصا) הוא מקל ואם כן השם הערבי של הצמח הוא "מקל הרועה". הצמח הנושא את שם זה הוא אחד ממיני הארכובית (Polygonum). גם תנחום הירושלמי מזהה כך ומוסיף תיאור קצר העשוי לרמוז על המין הספציפי: "צמח ידוע לרופאים הנקרא עצא אלראעי והם שורשים המתפשטים על פני האדמה. ח. צ. אלבוים מציע לזהותו עם המין ארכובית צרת-עלים (Polygonum aviculare). ייתכן והמין ארכובית שבטבטית (תמונה 4) (Polygonum equisetiforme) מתאים טוב יותר לתיאור ולזיהוי משום שהוא נפוץ מאד באיזורנו בניגוד למין ארכובית צרת-עלים הנדירה(4).
קאהוט הציע על פי הגרסה "עצא אלרעי" (عصا الراعي) שני צמחים השייכים למשפחת הארכובתיים: א. "בלשון אשכנז קנעטעריך ... והוא סגולה לבני מעים". ב. וכן משתמשים עוד היום לריפוי בני מעים בצומח שנקרא פפעפפערקנעטריך ונקרא בלשון רומי Ipolygonum Hydropiper"". "קנעטעריך" (Knöteriche) הוא שם כללי לבני משפחת הארכוביתיים ואילו "פפעפפערקנעטריך" הוא המין ארכובית מים (תמונה 5). שם המין באנגלית Water Pepper. את השם פלפל קיבל מין זה מהעובדה שהוא מכיל תרכובות המעניקות לצמח טעם חריף. למרות קיומן של מסורות הזיהוי אין בהן הסבר משכנע לפשר השם "מקל הרועה" מאחר וגבעולי הארכובית דקים וארוכים ובדרך כלל שרועים. קשה גם לייחס להם את הביטוי "חוטרא יחידאה" משום שהם מסתעפים. נ. קריספיל מיישב את קושי זה בכך שבמקום ענפים יש להבין שמדובר בעלים. הסבר זה בעייתי הן משום שנכתב במפרשים ולמשל הערוך "ענפים אילך ואילך" והן משום שלארכובית עלים מאורכים לפחות בחלק התחתון של הענפים. מאידך גיסא דווקא השם "אנבוב אל- רעי" מתאים לסוג ארכובית. צורת עלי הלוואי, הדומה לאבוב, הזכירה לקדמונים את כלי נגינה זה (תמונה 6) שבו ניגנו בבית המקדש: "... ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי מפני שהוא מחליק יפה" (ערכין, פ"ב מ"ג).
לארכובית שימוש כצמח רפואי כבר מהעת העתיקה. לפי דיוסקורידס (בערך 40 – 90 לספירה) השתמשו במיץ הגבעולים והעלים לרפואה נגד עצירת שתן ומחלות אחרות. במישרה של הצמח השתמשו גם נגד הכשת נחשים ארסיים. בימי הביניים שימשה אבקה שנעשתה משורשי הצמח כתרופה נגד אבעבועות שחורות, לריפוי סכרת, לכיווץ רקמות, לעצירת שטפי דם ולגרימת הפלות מלאכותיות. לארכובית תפקיד חשוב ברפואה העממית. הפלחים משתמשים במשרת הצמח נגד אבנים בכליות. יהודי תימן משתמשים בעלים כתושים לאכילה נגד הרעלה, שנגרמה משתיית מי באר שייתכן ושתה מהם נחש. תרופה זו מוזכרת בסוגייתנו המציעה להשתמש בצמח נגד "גילויא" כלומר מים מגולים שקיים חשש שנחש הטיל בהם ארס. עלים כתושים משמשים לריפוי פנימי נגד כאבי בטן ובריפוי חיצוני לפצעים וגרב. כיום ישנן תרופות רבות המיוצרות מארכובית. ברפואה המודרנית גילו, שהחומרים הפעילים בצמח משמשים כסם מכווץ וניתן להשתמש בו לעצירת דימומים. חליטה מעלי הארכובית משמשת כחומר יעיל לגרגור נגד פצעים בפה, ונגד דלקת גרון ושקדים (מתוך ילקוט הצמחים לנסים קריספיל).
הרב דוד די לארא מזהה בספרו "כתר כהונה" את "אבוב רועה" כ"עשב בעל קוצים" הנקרא "בפי ההמון" "וירגא פאסטורוס" ומשמש את הכובסים לגרד בו את הבגדים. הוא ציין גם את השם הלטיני "לאברום ויניריס" (Labrum veneris). צמח זה מוזכר גם תחת השם "וועבער דיסטעל" (Weberdistel) בפירוש "תפארת ישראל"(5), ב"משנה ערוכה" בהוצאת איצק צינדארף ובהערות הרמ"ל (רבי משה ישראל לנדא) על הערוך. Virga pastoris הוא צמח ששמו המדעי הנוכחי הוא Dipsacus fullonum (תמונות 7-8) השייך לסוג קרד ממשפחת היערתיים (בעבר נקראה שלמוניים). לצמח גבעולים זקופים קוצניים וקרקפת קוצנית. בעבר היה לקרקפות הצמח היבשות שימוש נרחב כמסרק לעיבוד טקסטיל. הן שימשו לניקוי וסירוק אריגים ובעיקר צמר. במאה ה – 20 הוחלפו קרקפות הצמח במסרקי מתכת אם כי יש המעדיפים אותן גם היום. היתרון של הקרקפות הוא בכך שכאשר הקוצים נתקלים בהתנגדות חזקה הם נשברים ואילו שיני מתכת קורעים את האריג. הבסיס לזיהוי זה הוא משמעות השם הלטיני Virga pastoris שהיא "מקל הרועה". בספרדית Vara de pastor. גם השם האנגלי העממי "מקל הרועה" (Shepherds's rod) הוא של צמחים בסוג Dipsacus. ייתכן והגבעולים הקוצניים, הזקופים והארוכים שימשו לדרבן ולכוון את הצאן בדרכם.
הרמ"ל העלה הצעה נוספת והיא הצמח אקורוס קלמוס (תמונה 9) (Calamus aromaticus) המוזכר בפיפרוס מצרי כבר בשנת 1300 לפנה"ס. הצמח שימש בעיקר להכנת בשמים ורק לעיתים רחוקות הוזכר כצמח רפואי. ייתכן והוא נקרא "מקל רועה" בגלל עמוד הפריחה דמוי המוט שלו. לעף מזהה את אבוברועה כמין Alisma plantago - כף צפרדע לחכית (תמונה 10) (mad-dog's weed, water-plantain) מחברים יווניים דנו בצמח דומה מאד αλισμα (alisma) בעל טווח רחב של שימושים רפואיים. משתן, התנפחות, הרעלה, מיחושי מעיים, כאבי ווסת, ואולי אף כלבת. בני הזוג הראובני מזהים אותו עם עמוד הפריחה של החצב.
 |
 |
|
|
תמונה 5. ארכובית מים צילם: Matt Osborne הגבעול עטוף במפרקיו בעלי-לואי מאוחים לצינור קרומי המכונה שופרית. |
תמונה 6. ארכובית שבטבטית צילמה: שרה גולד
|
 |
 |
|
| תמונה 7. קרד בר צילם: MPF |
תמונה 8. קרד בר - קרקפת צילם: R Neil Marshman |
 |
 |
|
| תמונה 9. אקורוס קלמוס צילם: J.F. Gaffard |
תמונה 10. כף צפרדע לחכית צילם: Christian Fischer |
(1) לקריאת הקולופון הקש/י כאן.
(2) בניגוד לשמות העבריים שמשמעותם הריאלית אבדה בשנות הגלות לשמות הערביים יש במקרים רבים זיקה לצמחים ובעלי חיים באיזורנו.
(3) למשל גם בקולופון המשנה הנ"ל נכתב "אנבוב אלרעי".
הגירסה המדוייקת לתואר "באות" הרי שאת משמעותו הכללית ניתן להסיק ממאמרי חז"ל המתארים את יצורים אלו.
(4) זיהוי הארכובית השבטבטית הוצע על ידי צ'יז'יק, פלדמן ופליקס.
(5) מוסיף "תפארת ישראל": "... וי"א שהוא מין עץ שגדל בלי ענפים, ששורין אותו במים, לשתות מי שבלע ארס נחש".
מקורות עיקריים:
ח. צ. אלבוים, תשע"ד, מסורת צמחי המשנה – לחקר פרשנות הריאליה – היווצרותה ומסירתה, עבודה לשם קבלת תואר ד"ר, בר אילן (עמ' 36-38).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 37.
ב"צמח השדה": "ארכובית שבטבטית".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.