קפנדריא / הרב אברהם סתיו

ברכות סב ע"ב

במשנה (נד ע"א) נאמר ביחס להר הבית: "ולא יעשנו קפנדריא". כלומר, אין להשתמש בהר הבית (וכן בבית כנסת) כקיצור דרך.

בגמרא (סב ע"ב) ניתנו כמה סיוגים לאיסור זה:

"אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הנכנס לבית הכנסת על מנת שלא לעשותו קפנדריא - מותר לעשותו קפנדריא...
אמר רבי חלבו אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת להתפלל - מותר לעשותו קפנדריא שנאמר: ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים וגו'".

לכאורה יש בדברים אלו כפילות וייתור: רב נחמן כבר התיר עשיית קפנדריא לכל מי שנכנס לבית הכנסת על מנת שלא לעשותו קפנדריא, וממילא אין לכאורה צורך בדברי רבי חלבו שמתיר לכל מי שנכנס להתפלל לעשות קפנדריא.

פתרון אפשרי לקושי זה הוא שינוי גרסה. הרי"ף על אתר גרס בדברי רבי חלבו שהנכנס לבית הכנסת להתפלל "מצוה לעשותו קפנדריא", היינו שיש עניין מיוחד להקפיד להיכנס מפתח אחד ולצאת מפתח אחר, ועניין זה קיים דווקא במי שנכנס להתפלל ולא במי שנכנס לשם מטרה אחרת.

אם נאמץ את גרסתנו אנו, אפשר יהיה לדייק חילוק אחר מתוך לשון הגמרא. היתרו של רב נחמן ניתן למי שנכנס "על מנת שלא לעשותו קפנדריא". כלומר, לא די בכך שתהיה הצדקה אחרת לכניסה, אלא יש צורך בכך שמראש לא יתכוון כלל לקפנדריא. לעומת זאת, רבי חלבו דיבר על "הנכנס להתפלל", ובכלל זה מי שנכנס להתפלל מתוך מחשבה שלאחר התפילה יעשה גם קפנדריא. (עי' מג"א קנא סק"ז)

אם לא נקבל חילוק זה, אפשר להציע שמדובר במימרות החולקות זו על זו כפי שנבאר להלן. ואכן, הרמב"ם הביא בהלכותיו דווקא את ההיתר של רבי חלבו ולא את ההיתר של רב נחמן (הלכות תפילה יא, י ועי' כס"מ שם בהלכה ח). נראה שיסוד המחלוקת נעוץ בהבנת אופיו של איסור קפנדריא:

א. עצם מעשה הקפנדריא מהווה זלזול בבית הכנסת.

ב. הכניסה לבית הכנסת לשם קיצור דרך בלבד מהווה זלזול.

לפי האפשרות הראשונה, רק בתפילה יש גזירת הכתוב המאפשרת קפנדריא, וכניסה לצורך אחר לא מתירה זאת, וכך דעת רבי חלבו. אמנם לפי ההבנה השנייה עצם הכניסה לצורך אחר מתירה לבצע קפנדריא לאחר מכן, וכך דעת רב נחמן.

ייתכן ששתי האפשרויות רמוזות כבר בתחילת דברי הגמרא (סב ע"ב):

"מאי קפנדריא?
אמר רבא: קפנדריא כשמה.
ורב חנא בר אדא משמיה דרב סמא בריה דרב מרי אמר: כמאן דאמר אינש אדמקיפנא אדרי - איעול בהא".

רבא מסביר "קפנדריא כשמה", וכוונתו ככל הנראה למילה שמשמעותה קיצור דרך. כלומר, עצם קיצור הדרך נאסר. לעומת זאת, רב חנא בר אדא מתאר את האיסור באופן אחר: "כמה שאומר אדם עד שאני מקיף שורה זו אכנס לכאן". כלומר, רב חנא לא מתעניין בעצם מעשה הקפנדריא אלא במטרת הכניסה של האדם: כאשר מטרת הכניסה הייתה רק כדי להימנע מהקפת העצים, יש בכך זלזול, אך כאשר מטרת הכניסה הייתה שונה אין כל איסור במעשה הקפנדריא עצמו.