להאיר את הלילה

אגדה בדף

ברכות ג ע"א / חיים אקשטיין

"שלש משמרות הוי הלילה,
ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי".

סדר היום נגמר בערב. כפי שעולה מהמשניות, וכפי שידוע לכל שומר מצוות, היום ההלכתי נגמר בדרך כלל בטווח השעות 17:00-23:00, תלוי מתי מתפללים ערבית. החושך יורד, המשרד ננעל, הטלפון מפסיק לצלצל, וגם הלו"ז של התפילות מסתיים. שידורינו יתחדשו מחר בבוקר.
אבל קצת קשה להשלים עם התיאור הזה. בלילות שום דבר אינו קורה? מה עובר על החיילים ששוכבים במארב בלילה? מה עובר על ההורים שלא מצליחים להרדים את התינוק שהתעורר בלילה? מה עובר עלינו כשאנחנו מתעוררים מחלום רע? ולהבדיל, מה עם הפגישה על הספסל שהסתיימה מאוחר, ואנחנו עדיין מלאי התרגשות ממנה ומתקשים להירדם? בלילה, דווקא כשהמציאות שמה את עצמה על שקט, מתחילים לצוף הרגשות, הכאבים, הסיוטים וגם החלומות והאהבה. האם כל אלה אינם קשורים לסדר היום שמכתיבה התורה?

מספרת לנו הגמרא שבעולמות הפנימיים, אכן יש התרחשות ערה בלילה. הלילה שנראה אינסופי מחולק למעשה למשמרות, ובכל חלק של הלילה קורה משהו אחר. זעקת הכאב של החורבן נשמעת בלילה, ומי שחש עצב ובדידות בשעות הללו - אולי עמוק בפנים שומע את הדי הזעקה הזאת. מנגד, כשהבוקר מתקרב, בעולם הפנימי כבר מתחיל הבניין. תינוק יונק משדי אמו, אישה מספרת עם בעלה, האור עולה.

בהמשך מגלה הגמרא שאמצע הלילה אינו רק זמן לזעקה, אלא גם לתפילה ולשפיכת שיח מול הקדוש ברוך הוא. דוד המלך היה מתעורר כבר בחצות הלילה, לנגן, לשיר ולעסוק בתורה. אחר כך, כשהגיע הבוקר, הוא החל לנהל את הממלכה מתוך כל ההתעלות הרוחנית של הלילה. אולי מתוך התעלות זו דווקא, הוא לא נלחץ מעודף המשימות ומהדאגות הכלכליות, ושלח את העם להתפרנס ולהילחם בכוחות עצמו, בעזרת כל הגורמים הביטחוניים, המדיניים והרוחניים בממלכה. מכל מקום, ביום יש ממלכה לנהל, ובאמצע הלילה יכולים להתעורר מזמורי התהילים.

האגדה הראשונה של התלמוד הבבלי מסמנת את חלוקת הגזרות בינה ובין ההלכה. יום ולילה, גלוי ונסתר. מהסוגיות ההלכתיות נלמד איך להתנהל במציאות, ומהאגדה נלמד על מה שצפון מתחת לפני השטח.