סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

"תיובתא דפלוני תיובתא" / ינון קליין

ברכות כג ע"ב


"כל היכא דאמרינן תיובתא דפלוני תיובתא, נדחין דברי אותו פלוני שבאה עליו התיובתא ולית הלכתא כוותיה כל עיקר" (הליכות עולם שער ה פ"ג אות יג).

לעומת זאת, כאשר המילה תיובתא כתובה רק פעם, יש אומרים (הג"ה מדפ' קרימונא על הכריתות, חלק ה שער ג אות סט) שאין בזה פסק חותך, אלא הכל תלוי באומד הדעת. מהר"ץ חיות בסוגייתנו (בהגהותיו לש"ס) מביא שכך דעת הרשב"ם (בבא בתרא נב ע"ב): "היכא דאמרינן תיובתא פעם אחת יכול להיות הלכה כמותו והיכא דאמרינן תיובתא דפלוני תיובתא אין הלכה כמותו בשום פעם". [לא מצאתי את דבריו ברשב"ם, הרשב"ם מדבר שם על ההבדל בין תיובתא לקשיא, וצ"ע].

עם זאת, יש יוצאים מן הכלל. יש מקומות שלמרות שהסתיימה הסוגייה ב"תיובתא דפלוני תיובתא", הגמרא פוסקת כצד המוקשה. לעיתים אף הגמרא עצמה שואלת: "תיובתא והלכתא"? (עי' עירובין י ע"ב, בבא קמא טו ע"ב), ומתרצת לפי העניין: או שהאמורא סמך על ברייתא אחרת, או שסמך על סברא שמחלקת בין הברייתא ממנה הקשו לבין דבריו.

אחת הדוגמאות ליוצאים מן הכלל היא בסוגייתנו. לדעת שמואל מותר להניח את התפילין תחת מראשותיו גם כשאשתו עמו. הגמרא מקשה עליו מברייתא בה מפורש שאסור, ומסיקה: "תיובתא דשמואל תיובתא". לפי זה היה צריך להיות אסור. אבל הגמרא ממשיכה: "אמר רבא: אף על גב דתניא תיובתא דשמואל - הלכתא כוותיה. מאי טעמא? כל לנטורינהו עדיף טפי".

מסוגייתנו קשה כאמור על הכלל שהוזכר לעיל, שאם כתוב פעם אחת תיובתא אפשר שהלכה כמוקשה אך אם כתוב פעמיים תיובתא ("תיובתא דפלוני תיובתא"), אין הלכה כמוקשה. הרי אצלנו כתוב "תיובתא דשמואל תיובתא" ובכל זאת הלכה כמותו?
המהר"ץ חיות (שם) מיישב קושיה זו כך: "ואפשר דוקא הפוסקים לא יוכלו לפסוק כוותיה היכא דאיפריך בגמרא, אבל הגמרא עצמה יכולה לפסוק כמותו אף על גב דאיפריך".

נעיר עוד על כך, שבסוגייתנו נמצא שסברא של אמורא (שמואל) דחתה ברייתא מהלכה, ותמוה הדבר, כיצד שמואל חולק על דברי הברייתא והגמרא אף פוסקת הלכה כמותו! - תלמידי רבנו יונה (טו ע"א) מסבירים: "אע"פ שחולק עם הברייתא ואין דרך האמוראים לחלוק על הברייתא, אפילו הכי בדבר שהוא בדקדוק המצוות, כגון זה שהוא משום שמירה, נוכל לפסוק כמו האמורא". בחידושי אנשי שם (שם) תמה על הדברים והסביר שרבא ידע שברייתא זו אינה להלכה ולכן פסק כנגדה. ואילו הפני יהושע הסביר ששמואל סמך על הברייתא שהתירה להכניס תפילין לבית הכסא, למרות שיש בזה ביזיון כדי לשמור עליהם, ואם כן הוא הדין להניחן תחת ראשו לשמירה אפילו כשאשתו עמו.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר