"אין משגיחין בבת קול" / ינון קליין
ברכות נב ע"א
"והלכה כדברי ב"ה
פשיטא, דהא נפקא בת קול!
איבעית אימא: קודם בת קול,
ואיבעית אימא: לאחר בת קול ורבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול".
רבי יהושע זה הוא מהסיפור המפורסם על תנורו של עכנאי (ב"מ נט ע"ב). בסיפור, למרות שיצאה בת קול ואמרה שהלכה כרבי אליעזר, אמר רבי יהושע שאין הלכה כמותו מאחר ש"לא בשמיים היא" ואין משגיחין בבת קול, אלא, ההלכות נפסקות כאן, בעולם הזה, לפי הבנת החכמים.
תוס' (ד"ה ורבי) מעוררים בעיה: מצד אחד, בתנורו של עכנאי פסקנו כרבי יהושע שלא משגיחין בבת קול, אך מצד שני בכל הש"ס הלכה כבית הלל, מפני שיצאה בת קול ואמרה שהלכה כמותם.
התוס' מתרצים קושיה זו ומבארים שהסיבה שהלכה כבית הלל היא מפני שהם היו הרוב, וידוע שהלכה כרבים, שנאמר (שמות כג ב): "אחרי רבים להטות". לכן אין סתירה בין הסוגיות. כאשר הבת קול מתנגדת לדברי הרבים, אין משגיחין בבת קול. כאשר הבת קול מסייעת לרבים, הלכה כמותה.
אך גם אחרי דברי התוס', השאלה עומדת. במקומות רבים בש"ס מצאנו שנסמכו בפסק הלכה על גילויים שמימיים, כגון: בת קול, חלום, רוח הקודש וכדומה. והרי '"לא בשמים היא", ופסק הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ט הל' א): "שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם, ונאמר לא בשמים היא, הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה". ומה המקום של גילויים שמימיים בפסיקת הלכה?
הגאון רצי"ה קוק זצ"ל (הערות למשפט כהן עמ' שסז) מבאר שהגילויים האלו לא באו אלא לעורר ולהדגיש סברות שכבר היו קיימות לפני כן, כמו בדוגמא שלנו שבית הלל היו הרוב ולכן הלכה כמותם, ובאה הבת קול להדגיש את הנקודה הזו:
"שכן גם אותו צד של בשמיים, באותם העניינים של הגדולים ההם, לא היה בעצמו המכריע והמחליט את ההלכה בהם, אלא רק המעורר והגורם, לפי מעלת סגולתם האישית, לכוון בירור הלכה לפי דרכיה של תורה ומתוך מקורותיה, וכשהתאימו מסקנותיו לתכנם של אותם הגילויים הרוחניים הוכרעה והוחלטה ההלכה, ולפי דעתם ונטייתם של הגדולים ההם הובלטו ופורסמו עם זה ידיעות אותם הגילויים".
[בעניין פסיקה על פי גילויים שמימיים עיינו עוד בהקדמת הר"ר מרגליות לשו"ת מן השמיים, ובשו"ת יביע אומר ח"א או"ח סי' מא].
