הרואה בתי ישראל ביישובן

הרב יהודה זולדן

ברכות נח ע"ב

"הרואה בתי ישראל בישובן אומר: ברוך מציב גבול אלמנה". רש"י הסביר: "ביישובן - כגון ביישוב בית שני". הרב צבי יהודה קוק (שיחות - ויקרא עמ' 291-288) הסביר שהכוונה היא כמו בימי בית שני כשחזרו לארץ לאחר הגלות. לפיו: "מצבנו העכשוי דומה לזה שהיה בזמן בית שני. אמנם אין לנו רוח הקדש כמו שהיה אז, אבל מבחינה כלכלית אנחנו במצב הרבה יותר טוב: בכמות היהודים, בריבונות מדינית וכו'. 'יישוב' הוא ניגוד לשממה, קללת הגויים. מופיע הקץ המגולה, וקללת השממה נפסקת. הגבולות נחרבו ע"י חורבנות ומלחמות. וכשחוזר המצב לקדמותו, מיתקן ומתייצב, אלמנה זו שגבולה נהרס חוזרת ומתייצבת".

הרי"ף (ברכות מג ע"ב בדפי הרי"ף) גרס: "הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן". היות בית כנסת במקום מלמד על חיי קהילה שבמרכזם התפילה בבית הכנסת. ההבדל בין רש"י לרי"ף הוא בנוגע לישוב בארץ ישראל בו אין בית כנסת. לפי רש"י יש לברך הברכה, ואילו לפיו הרי"ף אין לברך. מקרה הפוך: בישוב יהודי בחו"ל בו יש בית כנסת - לפי רש"י אין לברך ולפי הרי"ף יש לברך.

לפי הרב צבי יהודה קוק (שם) "יש שחששו לברך בגלל דברי הרי"ף. אבל נוסחת הרי"ף אינה מוזכרת ברש"י. גם הרמב"ם (הלכות ברכות י, י) מביא את לשון הגמרא בלי שום תוספת הערה, והשולחן ערוך מעתיק את דברי רש"י כלשונם. אם כן אפשר לסמוך על שלושת עמודי עולם אלה ולברך. יש מצבים בהם פחד מברכה לבטלה נמשך מחסרון שלמות אמונה. ספקות בברכות - ספקות באמונה. 'הודאי שמו כן תהילתו'. מספר פעמים זכיתי להיות מוזמן ביישוב חדש לאסיפה או לחגיגה. לכתחילה היה ראוי לברך מיד משום הידור מצוה - מכל מקום התעכבתי קצת, מכיון שעל פי רוב מבקשים ממני לדבר, ואז ברכתי בקול רם וברבים, בשם ומלכות, בשביל הפרסומא, והודעתי שמי שרוצה יכול לצאת בברכתי... בלי מידה טוב של הכרת טובה אין מקום ליהדות, שסדר יומה מתחיל כל בוקר ב'מודה אני'".