הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "אמרו דבר אחד"; "דילמא"

שבת עז ע"א

משנה. המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף בהם את הקילור, ושאר כל המשקין ברביעית, וכל השופכין ברביעית. רבי שמעון אומר: כולן ברביעית, ולא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן
... תנא: יבש בכזית, דברי רבי נתן. 
אמר רב יוסף: רבי נתן ורבי יוסי ברבי יהודה אמרו דבר אחד. רבי נתן - הא דאמרן, ורבי יוסי ברבי יהודה - דתניא, רבי יהודה אומר: ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. דם נבלה - בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין. אמר רבי יוסי ברבי יהודה: אף כשטמאו בית הלל - לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית. אמר אביי: דילמא לא היא; עד כאן לא קאמר רבי נתן הכא דבעי רביעית - אלא ביין, דקליש, אבל בדם דסמיך - כזית לא בעי רביעית. אי נמי, עד כאן לא קאמר רבי יוסי ברבי יהודה התם דכזית סגי ליה ברביעית - אלא בדם דסמיך, אבל יין דקליש - כזית הוי יותר מרביעית, וכי מפיק פחות מכזית - ליחייב
 

1.
רמב"ם הלכות שבת פרק יח הלכה ב:

יין כדי רובע רביעית ואם היה קרוש בכזית, חלב בהמה טהורה כדי גמיאה וחלב טמאה כדי לכחול עין אחת, חלב אשה ולובן ביצה כדי ליתן במשיפה, שמן כדי לסוך אצבע קטנה של רגל קטן בן יומו, טל כדי לשוף את הקילורית, וקילור כדי לשוף במים, ומים כדי לרחוץ פני מדוכה, דבש כדי ליתן על ראש הכתית, דם ושאר כל המשקין וכל השופכין כדי רביעית. +/השגת הראב"ד (בקצת כת"י)/ וקילור כדי לשוף במים ומים כדי לרחוץ. /א"א/ ירושלמי (פ"ח ה"א) ומים כדי לרחוץ.+

הרמב"ם פוסק - לגבי יין - כתנא קמא במשנתנו, ולגבי יין קרוש - כרבי נתן בברייתא [מובא בתוספתא, ושם לא משמע שחולק על "תנא קמא"] כי משמע שרבי נתן משלים את משנתנו ולא חולק עליה.

2.
אולם [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד י, ובהערה עא] יש מי שסובר שרבי נתן מתאים רק לדעת רבי שמעון במשנתנו וחולק על "תנא קמא" [=חכמים]. ולאור זאת פוסקים [המאירי] שלא כרבי נתן.

3.
ואם אמנם יש מחלוקת האם לפסוק כרבי נתן או לא, נראה שניתן לתלות זאת בשאלה הבאה:

4.
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:

" ז. אין הלכה כשיטה. פירוש כל היכא שאומר בגמרא פלוני ופלוני סבירא להו כך הוא שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כשיטה.
והטעם יש מי שאומר מפני שדרך חכמים לאחוז בדרך קצרה, ולפום דקא חזינא דקא מפרשי מאן דס"ל האי סברא ואמרי פלוני ופלוני אמרי כך ידעינן דמיעוט הם האומרים כך ורובא איפכא ס"ל (ואמטו להכי מפרשי שמועתייהו) [דלכך קא מפרשי שמועתייהו ואמטו להכי לית הילכתא כוותיהו], הילכך לית הלכתא כוותייהו, דמאן דס"ל איפכא הם הרבים ויחיד ורבים הלכה כרבים,

הסבר: הכלל הוא שאם הניסוח בגמרא הוא: "... כולהו סבירא להו..." זה מוגדר "שיטה", והכלל הוא שאין הלכה כ"שיטה".

5.
המשך דבריו:

... ולפי זה הטעם נראה דאין חילוק בין היכא דאמרינן פלוני ופלוני כולהו סבירא להו כך וכך ובין היכא דאמרינן פלוני ופלוני אמרו דבר אחד.

הסבר: כמו הביטוי "... סבירא להו..." מופיע ביטוי דומה בש"ס: "... אמרו דבר אחד". לשני הביטויים הכלל הוא זהה, ובגלל הנימוק לעיל, שעורך הגמרא קיבץ כמה דעות יחדיו כדי ללמדנו שאין הלכה כאותם דעות.

6.
המשך דבריו:

ויש מי שאומר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד, שוין הם לגמרי בדברים וכל אחד מודה לדברי חבירו, וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו...

הסבר: יש מי שסובר שיש הבדל בין שני הביטויים. הביטוי "... כולהו סבירא להו..." כוונתו, שאמנם התנאים שמוזכרים ברשימה שותפים לדעה אחת בנושא אחד, אבל ישנם פרטים באותו נושא, שבהם יש מחלוקת ביניהם, ולכן יוצא שלגבי הפרטים אין צרוף של רוב, ולכן אין הלכה כשיטתם...

7.
לפי הדיון הנ"ל יוצא, שיש מחלוקת אם הביטוי "אמרו דבר אחד" משמעותו ש"עורך הגמרא" פוסק הלכה כחכמים ש"אמרו דבר אחד", ובסוגייתנו – הלכה כרבי נתן [כך יסבור המאירי], ואולי מי שחולק [הרמב"ם] סובר שלשיטת אביי בסוגייתנו "ודילמא.." אין כאן שנים ש"אמרו דבר אחד".

8.
ואולי הרמב"ם יסביר שאין הלכה כשיטה וגם אין הלכה כשיטת אלה ש"אמרו דבר אחד". ויש לציין שגם כלל זה נקבע כנראה – לפי שיטה זו – על ידי "עורך הגמרא".