טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

ברא שבלול לכתית – שבלול

"אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה. ברא שבלול לכתית, ברא זבוב לצירעה, יתוש לנחש, ונחש לחפפית, וסממית לעקרב. היכי עביד ליה? מייתי חדא אוכמא וחדא חיורא, ושלקי להו ושייפי ליה" (שבת, עז ע"ב). 

פירוש: כיון שדובר בכתית הביאו מאמר המזכיר אחת מן הרפואות לכתית. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מכָּל מַה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ לֹא בָּרָא דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה מבחינת האדם; בָּרָא שַׁבְּלוּל כדי לשים אותו על הכָּתִית לרפואה. בָּרָא זְבוּב כדי לשים זבוב כתוש על מקום שעקצה צִירְעָה, יַתּוּשׁ לְנָחָשׁ. וְנָחָשׁ עצמו לַחֲפָפִית (מין גירוי בעור). וּסְמָמִית (שממית) לְעַקְרָב. ומסבירים: הֵיכִי עָבֵיד לָהּ [כיצד עושה הוא אותו, את הריפוי] מַיְיתִי חֲדָא אוּכָּמָא וַחֲדָא חִיוָּרָא, וְשָׁלְקִי לְהוּ וְשָׁיְיפִי לָהּ [מביא מבעלי חיים אלה אחד שחור ואחד לבן, ומבשל אותם ומורח בהם] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: שבלול          שם באנגלית: Snail           שם מדעי: Pulmonata

שם נרדף במקורות: חילזון, חומט (?)


הנושא המרכזי: ההיסטוריה של השימוש בשבלול כתרופה
 

לפני שנפנה לברר כיצד מסייע השבלול להתגבר על "כתית" עלינו לזהות מהם. את השבלול זיהה רש"י כ"לימצ"א". ד"ר מ. קטן תירגם limace לחלזון ערום (חשופית). הריטב"א פירש: "ברא שבלול. קרקול בלע"ז". Caracol בספרדית הוא שם כללי לחלזונות היבשה. לאור העובדה שגם החשופיות נכללות בקבוצת השבלולים ("חלזונות ריאתיים") מוצדק יהיה לאחד את שתי השיטות, בהקשר של חשיבות המינים, מנקודת מבט רפואית (במאמר "כמו שבלול תמס יהלך" הרחבתי בניסיון לזהות את השבלול). ה"כתית" הוא פצע או חבורה בעור אדם או בהמה. במשנה (שבת, פ"ח מ"א) העוסקת בשיעורי הוצאה בשבת אנו לומדים: "המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית וכו'". מפרש הרמב"ם: "וכתית, הוא קצה הפצע כלומר פי המכה, רבים כתיתין וכבר נתבאר". רע"ב מרחיב: "על הכתית - מכה שעל גבי הסוסים והחמורים מחמת המשאוי. ומצאתי כתוב ששחין היוצא בעור הבשר, כשמגיע להתבשל הוא עושה ראש למעלה וקרוי פי כתית. ואף על פי שהדבש עיקרו לאכילה, כיון שרפואתו מצויה, והוא משהו, אזלינן בתר שיעורא זוטרא לחומרא". הגמרא (שבת, עז ע"ב) דנה בכמות הדבש המינימלית האסורה בהוצאה: "דבש כדי ליתן על הכתית. תנא: כדי ליתן על פי כתית. בעי רב אשי: על כתית אפומא דכולה כתית, או דילמא: אמורשא קמא דכתית, לאפוקי הודרנא דלא? תיקו"(1). מפרש רש"י: "כתית - שבגבי הסוסים והגמלים מחמת המשאות, רדוי"ש בלעז והכי אמר בהמפקיד בבבא מציעא (לח, א): דבש והדביש למאי חזי - לכתותא דגמלי, אבל רבותי פירשו: כתית מכה שעל גב היד ושעל גב הרגל". הריטב"א חולק על רש"י ומייחס את הדבש גווקא לפצע באדם: "דבש כדי ליתן על הכתית. פירוש כתית שבגוף [או] שביד האדם דאילו כתישה דגמלי אין דרך לתת בו אלא דבש שהדביש כדאמרינן בבבא מציעא (ל"ח א') דבש והדביש למאי חזי לכתישה דגמלי, ואילו מתני' מיירי בדבש דחזי לאכילה כדאיתא בגמרא (ע"ח א') דאמרינן דבש רפואתו שכיחא ואכילתו שכיחא אזול רבנן בתר דשכיחא לחומרא".

כפי שאנו לומדים במשנה לדבש תפקיד בריפוי פצעים (ראו במאמר "דבש כדי ליתן על הכתית") אך מדברי רב עולה שגם השבלול עשוי לשמש למטרה דומה. מתשובות רב נטרונאי גאון (ברודי, אופק, תשובות פרשניות סימן תפ"ו אנו לומדים על אופן השימוש: "שבלול לכתית (שבת עז ע"ב): יש מכה [... ]חבלילו שמביאין ושולקין בשמן זה וכו'". מתברר שאכן כבר מהעת העתיקה היתה לשבלול תועלת רפואית. במאירי (שבת, עז ע"ב) אנו מוצאים:

"מפנות הדת ומיסודות האמונה הוא שלא ליחס לשם ית' פעל הבטלה ואף על פי שהרבה דברים נעלמה ממנו סיבת מציאותם והוא שרמזו בסוגיא זו כל שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר א' לבטלה ברא שבלול והוא החומט הנקרא לימאק לכתית כשמגיע להוציא מורסא מניחים שבלול כתוש עליו ומתבקע וכו'".
 

תמונה 1.  חשופית		תמונה 2.  שבלול רומי          צילם: Waugsberg

 

הרחבה 

חשופיות ושבלולים הם רכיכות יבשתיות בעלי מבנה דומה מלבד העובדה שבדרך כלל לחשופיות אין קונכיה. קיימים מינים בעלי קונכיה חלקית או שרידי קונכיה פנימית. הן החשופיות והן השבלולים מפרישים ריר צמיג המשמש כדבק וכחומר סיכה המאפשר להם להדבק ולהחליק על כל סוגי המשטחים כולל מחוספסים ודוקרניים. הריר גם מגן עליהם מהתייבשות המהווה סכנה חמורה לאורגניזמים חסרי עור אטום. ריר זה דוחה טורפים ונחשב כמונע זיהומים ומזרז התאחות חתכים.

במשך מאות שנים שימשו השבלולים, ובמידה פחותה גם החשופיות, כמזון ולטיפול במגוון בעיות רפואיות. שבלולים וחשופיות שימשו לטיפול בפגעי עור ביוון העתיקה. מסופר על היפוקרטס שהוא המליץ על שבלולים מרוסקים להרגיע דלקת בעור. לפני כמה עשרות שנים גילו באקראי חוואים צ'יליאניים שעסקו בגידול שבלולי מאכל עבור השוק הצרפתי שחתכים בעור התרפאו במהירות בלי שנשארו צלקות. תגלית אקראית זו הובילה לייצור תכשיר המבוסס על ריר שבלולים הנקרא Elicina ונמכר לצורך טיפול בפצעים. בהמשך פותחו תכשירים שנועדו לטפל במגוון פגעי עור כפצעונים, כתמי עור וכד'.

מאז אותה תגלית הצטרפה גם הרפואה והמחקר המודרני לרפואה המסורתית. הספרות הרפואית רוויה בהצעות לשימוש בריר שבלולים וחשופיות למגוון בעיות נוספות שאינן קשורות דווקא לעור(2). המחקרים רבים מנסים למצוא את מרכיבי הריר הפעילים ואת מנגנוני הפעולה שלהם. התברר שהתאים מפרישי הריר ממוקמים באפיתל העור של סוליית הרכיכה ובפני השטח העליונים של הגוף. חשופיות מייצרות לפחות שני סוגים של ריר: ריר תנועה שבאופן יחסי דליל ומכיל 96-97% מים וצורה נוספת הנוצרת בשאר חלקי הגוף. צורה זאת סמיכה ודביקה יותר. שני סוגי הריר היגרוסקופיים (בעלי יכולת לספוח מולקולות מים). חומר המוצא של הריר מיוצר על ידי השבלולים והחשופיות באופן ראשוני בצורה של גרגירים היגרוסקופיים מאד הנאגרים בתוך התאים בצורה של צברים העטופים בקרום הגנה דוחה מים השומר עליהם יבשים. "מארזים" אלו נפתחים רק לאחר שהם משתחררים מהתא. בנקודה זו הצברים סופגים מים במהירות בכמות הגדולה פי 100 מאשר הנפח ההתחלתי שלהם ויוצרים את הריר המוכר מה"שבילים" שהם משאירים אחריהם בעת תנועה. יכולת הריר לגרום לריפוי והגלדת פצעים נובעת מיכולתו להתמצק חזרה כאשר הוא מתייבש ובכך לאחות את הפצע ולאטום אותו מפני זיהום. במחקרים אחרים נמצא שבנוסף להשפעה הפיסיקלית יש לריר תכונות אנטי-בקטריאליות ואחרות המעודדות חלוקות תאים המשחזרים את הריקמה הפגועה.

  

(1) פירוש: שנינו במשנה כי שיעור דבש הריהו כדי ליתן על הכתית. תנא [שנינו בתוספתא], השיעור המדוייק הוא: כדי ליתן על פי כתית, כלומר, על הפצע בלבד. בעי [שאל] רב אשי: האם הכוונה על הכתית הרי היא אפומא דכולה כתית [על פי, על מקום הפצע, של כל הכתית], או דילמא [שמא] הכוונה היא אמורשא קמא [הפצע הראשון של הכתית], לאפוקי הודרנא [להוציא את מה שמסביב] שלא ימשח אותו בדבש? אף לשאלה זו לא נמצא פתרון, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.
(2) יש להעיר שמשתמשים גם בקונכיות הטחונות לאבקה ובעיקר של חלזונות ימיים.

רשימת מקורות:

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.