סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו – זבוב הבית 
 

"קדוש הוא, מנא ידעה? רב ושמואל, חד אמר: שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו; וחד אמר: סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו. קדוש הוא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: הוא קדוש, ומשרתו אינו קדוש, שנאמר: ויגש גיחזי להדפה. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שאחזה בהוד יפיה" (ברכות, י ע"ב).

"פירוש: ועוד בענין זה, השונמית אומרת "קדוש הוא" ושואלים: מנא [מנין] ידעה שכן הוא? בכך נחלקו רב ושמואל. חד [אחד מהם] אמר: שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו, וחד [ואחד מהם] אמר: סדין של פשתן הציעה על מטתו ואף שהפשתן לבן ביותר וכל כתם נראה עליו לא ראתה קרי עליו אף שעלול הדבר להתארע לאדם. מהדגשת הדברים בפסוק זה "קדוש הוא" לומד ר' יוסי בר' חנינא כי השונמית רמזה בכך: הוא קדוש ואולם משרתו גיחזי אינו קדוש, שלא ראתה בו כל סימן קדושה (עיון יעקב). וגם כאן הכירה כראוי, וכפי שנאמר לאחר זמן "ויגש גיחזי להדפה" (שם ד, כז), ואמר ר' יוסי בר' חנינא: שאחזה בהוד יפיה, כלומר, כשדחף אותה אחזה בדדיה, בדרך פריצות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: זבוב הבית          שם באנגלית: Housefly           שם מדעי: Musca domestica


הנושא המרכזי: הזבוב כבעל חיים מעורר סלידה

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על זבוב הבית הקש/י כאן.



אנו מוצאים כבר במקרא שהזבוב נחשב לבעל חיים מעורר סלידה. בקהלת (י א') נאמר: "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח וכו'". מפרש רש"י: "זבובי מות יבאיש יביע וגו' - כגון בימי החורף שאין בזבובין כח והם קרובים למות גם אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים הוא מבאישו והוא מעלה קצף שקורין אשקו"מא בלעז ונראה בו כמין אבעבועות וזה משמעו של יביע". אבן עזרא (שם) מפרש באופן דומה אלא שלדעתו מקור המילה "יביע" הוא נובע ולא אבעבועות. על פסוק זה דורש רב (ברכות, סא ע"א): "יצר הרע דומה לזבוב, ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח". כוונת הדברים על פי המהרש"א בחידושי אגדות (שם): "יצר הרע דומה לזבוב כו'. שהוא בריה קטנה וחלש ומבאיש דבר חשוב שמן רוקח כן הוא היצר הרע כמו שכתוב בתחלה דומה לחוט כו' קאמר דיושב בין ב' מפתחי הלב כדלקמן לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו וכו'".

בספרות חז"ל היחס השלילי לזבובים מפורש יותר. בתיאורו של אלישע בסוגייתנו: "קדוש הוא, מנא ידעה? רב ושמואל, חד אמר: שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו וכו'". העדר זבובים רומז על קדושה שהרי אחד מעשרת הניסים שהיו בבית המקדש היה "ולא נראה זבוב בבית המטבחים" (יומא, כא ע"א). מקור נוסף המתאר את מיאוסו של הזבוב הוא בגמרא במגילה (יג ע,ב): "ולמלך אין שוה להניחם דאכלו ושתו ומבזו ליה למלכות. ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהן זורקו ושותהו. ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהן חובטו בקרקע ואינו שותהו" (מגילה, יג ע"ב). כאשר הזבובים מתרבים הם הופכים למטרד קשה שיש להתפלל לסילוקו: "... והתניא: ושאר כל מיני פורענויות המתרגשות, כגון חיכוך, חגב, זבוב, וצירעה, ויתושין, ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין. מדצעקה בפה התרעה בשופרות!" (תענית, יד ע"א). הזבובים אינם רק מטרד אלא מהווים סכנה בריאותית. מינים מסיימים מעבירים מחלות על ידי עקיצות או מגע עם מזון.

בסוגייה בגיטין (ו ע"ב): "ותזנה עליו פילגשו, רבי אביתר אמר: זבוב מצא לה, ר' יונתן אמר: נימא מצא לה ... אמר רב יהודה: זבוב בקערה, ונימא באותו מקום, זבוב מאיסותא, ונימא סכנתא. איכא דאמרי: אידי ואידי בקערה, זבוב אונסא, ונימא פשיעותא" (1). העובדה שכניסת זבוב לקערה או כוס היא בלתי נמנעת הביאה להבדל בין גורלו של שר המשקים ושר האופים של פרעה: "רבנן אמרי שר המשקים זבוב נמצא בתוך פיילי פוטירין שלו, שר האופים צרור נמצא בתוך גלוסקין שלו, הדא הוא דכתיב חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם, בתשמיש אדוניהם וכו'" (בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פח).

בדיון לגבי שיעור הוצאה בשבת (שבת, עו ע"ב) אנו לומדים שבני אדם מלבשל עדשים ישנות המזכירים במראה זבובים: "רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים המתבשלות עמהן. עדשין אין, פולין לא? והתניא, רבי יהודה אומר: חוץ מקליפי פולין ועדשים! לא קשיא, הא בחדתי, הא בעתיקי. עתיקי מאי טעמא לא? אמר רבי אבהו: מפני שנראין כזבובין בקערה"(2). מפרש רש"י: "כזבובין - לפי שהן שחורות". אנו מוצאים כאן דוגמה לכך שגם בעת העתיקה, בדומה לימינו, עלול מראה לא אסתטי לעורר סלידה. הדבר מזכיר את דברי הגמרא בגיטין (צ ע"א) שם נראה שקיימת שונות בין בני אדם ביחס לזבוב במשקה: "תניא, היה רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל, כך דעות בנשים; יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת כל אדם, שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע וכו'".

הזבובים מעוררים סלידה מכמה סיבות. ראשית הזבוב קשור הן לצורך התרבותו והן לצורך תזונתו לסביבות מזוהמות. הרימות מתפתחות בעיקר במצבורי אשפה, בגללי בעלי חיים ובצואת בני אדם. גם הבוגרים משיגים את מזונם במקומות אלו. בדרכו ממקומות אלו הוא עלול להעביר גם אלינו ואל מזוננו חלקיקים מזוהמים. הדבר קשור בעיקר לשיטת איסוף המזון שלו. הזבובים ניזונים ממזון נוזלי או נוזלי-למחצה, אך מסוגלים גם לגרד ולהמיס מזון מוצק, כגון גבישי סוכר. את המזון הנוזלי הוא קולט על ידי שאיבה בעזרת חדק שבקצהו משטח ספוגי רך. מזון מוצק נספג לאחר המסתו בעזרת נוזל המכיל אנזימי עיכול שהזבוב פולט. כאשר בוחנים זבוב מקרוב ניתן לראות שהוא טופח בעזרת חדקו על גבי המשטח שעליו נחת בתנועות מעלה ומטה בצורה המזכירה את האופן שכלב מלקק מים. באופן זה הזבוב גם שותה מים. הצורך בנוזלים גורם לזבובים להתרכז בעיקר במקומות לחים כמו בצידי העיניים, הפה והאף ולספוג מהם נוזלים. מסיבה זו הזבובים מהווים מטרד בעיקר לילדים קטנים שאינם מצליחים להרחיקם. בהמות בית מוטרדות באופן קשה ונעזרות בזנבן על מנת להרחיק את הזבובים.

הזבובים מעבירים תולעים וגורמי מחלה שהם נושאים על גופם, בעיקר ברגליהם, בחדקם ובמעיהם. בין יתר המחלות המועברות דרך מגע הזבובים, הקאותיהם וצואתם נמנות מחלות מעיים כמו טיפוס, שיתוק ילדים, שחפת ומחלות עיניים. במקומות רבים, המצאות של זיהומי מעיים ומחלות נוספות קשורה להימצאות זבובים במספרים גדולים, ובמקרים רבים הדברת הזבובים צמצמה משמעותית את התחלואה.

 

       
תמונה 1.   זבוב הבית         
צילם:  Muhammad Mahdi Karim
  תמונה 2.       
צילום:  JJ Harrison

 

 


(1) פירוש: ... דִּכְתִיב [שכן נאמר] במעשה פילגש בגבעה: "וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ" (שופטים יט, ב), ודנו חכמים מה היה אותו מעשה שבגללו כעס עליה עד שברחה ממנו; ר' אֶבְיָתָר אָמַר: זְבוּב מָצָא לָהּ בתבשיל שבישלה עבורו. ר' יוֹנָתָן אָמַר: נִימָא (שערה) מָצָא לָהּ ... אָמַר רַב יְהוּדָה בהסבר הדבר, כך היה מעשה: זְבוּב מצא בִּקְעָרָה שבישלה לו, וְנִימָא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם (במקום ערווה). כשמצא זְבוּב ענין של מְאִיסוּתָא [מיאוס] הוא ומשום כך לא הקפיד עליה, וְנִימָא סַכַּנְתָּא [סכנה] יש בה שמא ייפצע בה ומשום כך הקפיד עליה. אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש שאומרים]: אִידִי וְאִידִי [זה וזה] היו בִּקְעָרָה, אלא זְבוּב אוּנְסָא [אונס הוא], שהזבוב מתעופף ונופל לתוך הקערה, וְנִימָא שנמצאת בקערה פְּשִׁיעוּתָא [פשיעה רשלנות היא].
(2) שנינו במשנה שכל הקליפות אינן מצטרפות לכדי שיעור מאכל חוּץ מִקְּלִיפֵּי עֲדָשִׁים משום שהן מִתְבַּשְּׁלוֹת עִמָּהֶן. ושואלים: האם רק עֲדָשִׁים אִין [כן] מצטרפים ואילו פּוֹלִין לֹא מצטרפים? וְהָתַנְיָא [והרי שנינו בברייתא] שר' יְהוּדָה אוֹמֵר שכל הקליפות מצטרפות למאכל חוּץ מִקְּלִיפֵּי פוֹלִין וַעֲדָשִׁים! ומשיבים: לָא קַשְׁיָא [אין הדבר קשה], הָא [זה] ששנינו שלדעת ר' יהודה קליפות פולים מצטרפות הרי זה בְּחַדְתֵּי [בפולים חדשים, טריים], ואילו הָא [זה] ששנינו שלדעתו אינן מצטרפות הרי זה בְּעַתִּיקֵי [בישנים]. ושואלים: עַתִּיקֵי מַאי טַעְמָא [ישנים מה טעם] לֹא יצטרפו? אָמַר ר' אַבָּהוּ: מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאִין חלקי קליפתם כִּזְבוּבִין בַּקְּעָרָה, ומאוסים לאוכלם, והכל משליכים אותם. 

 

רשימת מקורות:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 199-200).

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר