תפילין, מזוזה וספר תורה - קדושת היחיד, המשפחה ועם ישראל
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת עט ע"ב
כאשר מעבדים את העור של הבהמה לכתיבה כמו שהוא – זה נקרא "גויל". כאשר חולקים אותו לשנים – חלק אחד נקרא "קלף" והחלק השני נקרא "דוכסוסטוס". ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים איזה משני החלקים, הפנימי או החיצוני, נקרא באיזה משני השמות.
ב"הלכה ברורה" מובאים דברי הרמב"ם שהלכה למשה מסיני היא שיהא ספר תורה נכתב על הגויל, תפילין על הקלף, ומזוזה על הדוכסוסטוס.
התפילין, המזוזה וספר התורה מסמלים שלושה עניינים של קדושה: א. קדושת האדם עצמו, שהוא זה שמניח את התפילין על גופו. ב. קדושת המשפחה, שכן כל המשפחה מקיימת את מצוות המזוזה בפתח הבית. ג. קדושת עם ישראל, שכן כל ישראל קוראים בספר התורה. כך נאמר גם לגבי הכהן הגדול בכפרת יום הכפורים (ויקרא טז,יז): וכפר בעדו – הוא עצמו, ובעד ביתו – משפחתו, ובעד כל קהל ישראל.
הגויל, שכולל את כל העור של הבהמה הוא זה שמתאים לכתוב עליו ספר תורה, שמסמל את קדושת כל עם ישראל. התפילין והמזוזה, שמסמלים את קדושת היחיד או המשפחה – נכתבים רק על אחד משני החלקים של העור, ובזה נחלקו הראשונים: איזה משני החלקים מסמל את היחיד ואיזה מהם מסמל את המשפחה. לפי שיטה אחת החלק החיצוני הוא ה"קלף" שמיועד ליחיד, והחלק הפנימי הוא ה"דוכסוסטוס" שמיועד למשפחה, ולפי השיטה השניה דווקא החלק הפנימי מיועד ליחיד והחלק החיצוני למשפחה. ואכמ"ל.
