שמירת מסמכי מהימנות / רפי זברגר

שבת עח ע''ב - עט ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף ע''ח כי "המוציא קשר של מוכסים חייב" מדין הוצאה. "קשר של מוכסין" הינו קבלה על תשלום מכס, שהמוכס נותן למשלם. כתובים בה שתי אותיות גדולות המהוות סימן לתשלום עבור מוכסים אחרים. החיוב על הוצאת קשר של מוכסים, בין אם נכתב על דף או על קלף (תוספות).
הגמרא מסייגת את דין ''קשר של מוכסין'' מתוך לימוד ברייתא: 
תנו רבנן: המוציא קשר מוכסין, עד שלא הראהו למוכס – חייב, משהראהו למוכס – פטור. רבי יהודה אומר: אף משהראהו למוכס – חייב, מפני שצריך לו.
הברייתא מחלקת בין שני מקרים ביחס ל''קשר של מוכסין''. אם עדיין לא הראוהו למוכס, הרי שיש לו שימוש עתידי, ולכן מתחייבים על הוצאתו בשבת. לאחר שהראהו למוכס באנו למחלוקת תנא קמא ורבי יהודה. תנא קמא סובר שאין כבר שימוש עתידי, לכן המוציא קשר של מוכסין פטור. לעומתו, סובר רבי יהודה כי האדם צריך את הקשר של מוכסין, ולכן המוציאו מתחייב באיסור שבת. 
מאי בינייהו?
שואלת הגמרא מהו שורש מחלוקתם של תנא קמא ורבי יהודה, ומביאה שלושה הסברים:
אמר אביי: איכא בינייהו רהיטי מוכסא.
אביי מסביר את סברת רבי יהודה, כי ישנם ''רצים של המוכסים" המחפשים ''מעלימי מס'' אשר רצים לכל מיני מקומות לתפוש אנשים שלא מילאו את חובותיהם כלפי השלטונות בתשלום מכס. לכן, סובר רבי יהודה, משאיר האדם את קשר של מוכסין אצלו, כדי להוכיח לאותם ''רצים'' כי הוא כבר שילם מס. לעומתו, סובר תנא קמא, כי האדם לא שומר את קשר של מוכסין אצלו, בגלל הסבירות הנמוכה שיפגוש את אותם ''רצי המכס''.
רבא אמר: מוכס גדול ומוכס קטן איכא בינייהו.
רבא סובר כי המחלוקת ביניהם תלויה בהתנהלות של האזרח מול "מוכס ראשי" ו''מוכס זוטר''. המוכס הראשי יושב במשרדו, ומקבל את האזרחים. לאחר תשלום המכס, הוא נותן למשלם שני דברים: קשר של מוכסין, המהווה קבלה על תשלום. בנוסף הוא מוסר לו סיסמא הידועה גם למוכס הקטן. רבי יהודה סובר כי האזרח שומר על קשר של מוכסין מחשש שמא יפגוש את המוכס הקטן, ולכן חייב על הוצאתו. לעומתו, תנא קמא סובר כי האזרח סומך על הסיסמא אשר יגיד למוכס הקטן, ובכך יפתור את עצמו מלשלם למוכס הקטן, מבלי שישמור על הקשר של מוכסין. 
רב אשי אמר: חד מוכס איכא בינייהו, מפני שצריך לו להראות למוכס שני. דאמר ליה: חזי גברא דמוכס אנא:
רב אשי קובע כי מחלוקת התנאים אפילו שיש רק מוכס אחד. ובכל אופן רבי יהודה סובר כי האדם שומר על קשר של מוכסין, לא כדי להיפתר מגבייה נוספת של מוכס, אלא מהווה ''מסמך אמינות''. כל מקום שיבקש האדם להוכיח כי הוא ''אזרח נאמן'', שומר חוק ומשלם מיסים בזמן, יציג את ה''קשר של מוכסין'' שקיבל מן המוכס. 
 

הנושא

לאחר הסברים על הברייתא הקודמת, מביאה הגמרא מחלוקת נוספת בין תנא קמא לרבי יהודה, העוסקת בהוצאת שטר חוב מרשות לרשות בשבת. 
תנו רבנן: המוציא שטר חוב עד שלא פרעו – חייב, משפרעו – פטור. רבי יהודה אומר: אף משפרעו – חייב, מפני שצריך לו.
הלווה כותב שטר חוב למלווה, שבעזרתו יוכל המלווה לגבות את חובו בעתיד. אם המלווה הוציא בשבת שטר זה מרשות לרשות, לפני פריעת החוב ע''י הלווה, הרי שהמלווה יהיה חייב, כיוון שהשטר חוב ''עדיין רלוונטי'', ומהווה מסמך בעל ערך. לעומת זאת, אם הלווה כבר פרע את חובו, הרי שבאנו למחלוקת דומה כדלעיל. תנא קמא פוטר, כיוון שלדעתו אין ערך למסמך, ואדם המוציא מרשות לרשות בשבת דבר מה ללא ערך, אינו מתחייב חטאת (בשוגג). רבי יהודה חולק גם כאן, וסובר כי עדיין צריכים לשטר זה, ולכן מתחייבים גם לאחר הפירעון. 
מאי בינייהו?
גם כאן מנסה הגמרא לברר את שורש מחלוקת התנאים. הפעם ישנם ארבעה הסברים. נלמד את ההסבר הראשון והאחרון: 
אמר רב יוסף: "אסור לשהות שטר פרוע" איכא בינייהו. רבנן סברי - אסור לשהות שטר פרוע, ורבי יהודה סבר: מותר לשהות שטר פרוע.
רב יוסף מעמיד את מחלוקתם של תנא קמא ורבי יהודה בשאלה האם מותר להשאיר שטר פרוע בבית. חכמים (תנא קמא) סוברים כי אסור להשאיר בבית שטר פרוע, מחשש של גבייה כפולה, לאור הפסוק באיוב (י''א, י''ד): .. וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה. המציין שאין להשאיר בבית דבר העלול לגרום עוול. רבי יהודה לא חושש לגבייה כפולה, ולכן אינו אוסר להשאיר שטר פרוע, ומשכך: המוציא שטר זה בשבת חייב. 
רב אשי אמר: מפני שצריך להראותו לבעל חוב שני, דאמר ליה: חזי גברא דפרע אנא:
רב אשי כדרכו בסוגיא הראשונה, סובר כי הטעם של רבי יהודה המחייב הוצאת שטר פרוע, כיוון ששטר זה מוכיח כי הוא ''אדם נאמן'' הפורע חובות, ויכול להשתמש בשטר זה כ''עדות אופי" לגביו. 
 

מהו המסר

למדנו היום את שיטת רב אשי הדומה בשתי סוגיות. בשני המקומות, מסביר רב אשי את שיטת רבי יהודה, שאדם מעוניין להשאיר בחיקו, עדויות המעידות על מהימנותו, תוך שהוא פורע חובות גם לשלטון (מכס) וגם לבעלי חוב.
אנו לומדים מכך תופעה מעניינת, המלמדת כי אנשים מעוניינים שאחרים יחשבו עליהם דברים טובים, ומחשבות טובות.
רוב האנשים ישמרו לעצמם ''מסמכי מהימנות'', ויתאמצו רבות על מנת שהתדמית שלהם תהיה חיובית ואמינה.
לאור זאת, עלינו להשתדל ולהיזהר מאוד מלהפליל אנשים בכל דרך שהיא. לנסות למצוא את הטוב והיפה אצל הזולת, גם במקרים מסוימים שמלאכה זו אינה קלה במיוחד.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]