מאילו השפעות רעות מצילה התורה?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת פד ע"ב

כלי חרס יכול לקבל טומאה רק מתוכו ולא מבחוץ, לכן כאשר כלי חרס מוקף צמיד פתיל, כלומר כאשר פיו סגור וסתום - הוא אינו יכול להיטמא. רש"י ותוספות חולקים בשאלה האם כלי כזה יכול להיטמא בטומאת היסט של זב. כל דבר אשר זב מסיט (מזיז) נטמא, אלא שהכלל הוא: "כל שבא לכלל מגע – בא לכלל היסט", כלומר רק מה שיכול להיטמא במגע יכול להיטמא גם בהיסט, "וכל שלא בא לכלל מגע – אינו בא לכלל היסט". לפי רש"י, מכיוון שכלי חרס סתום המוקף צמיד פתיל אינו יכול להיטמא במגע ממילא גם אינו יכול להיטמא בהיסט. לעומת זאת רבנו תם סבור שמכיוון שמן הסתם כלי החרס עומד להיפתח – הוא נחשב ככלי שבא לכלל טומאת מגע וממילא גם לטומאת היסט.

טומאת מגע רומזת להשפעות רעות ממקורות זרים שאדם מושפע מהם באופן ישיר. טומאת היסט רומזת להשפעות לא טובות שבאות בדרך עקיפה. לימוד התורה מציל משני סוגי ההשפעות הללו. "אין דברי תורה מקבלין טומאה" (ברכות כב,א), התורה עצמה היא טהורה ולכן כל העוסק בה הרי הוא מחובר לטהור וגם הוא טהור ולא מושפע באופן ישיר מדברים שליליים. בנוסף לכך אמרו חז"ל שאהלי התורה הם כמו נחלים: "מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה - אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות" (ברכות טז,א), כאן לא מדובר על הלימוד עצמו, אלא על עצם ההימצאות באהלי התורה, כאשר אדם נמצא בבית המדרש באווירה של לימוד התורה הרי הוא ניצל גם "מטומאת היסט", גם מהשפעות זרות שיכולות לבוא בעקיפין.