אנחנו כחמורים?! / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

שבת קיב ע"ב

אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים.

לא פעם אנחנו מסתכלים על הדורות הקודמים והמחשבה שעוברת בנו היא: הם היו ענקים, דור דעה, אבל אנחנו דורות קטנים ופחותי ערך. המחשבה הזו מביאה לנמיכות רוח בצורה השלילית שלה, ולרפיון ידיים.

מצד שני, יש אכן צדק ואמת בדברים, שהרי בדורות הקודמים היו מעלות כבירות שאינן נמצאות בדורנו, אז האם אסור לנו לחשוב ולהתבונן בכך? כדאי או לא כדאי להתרפק על ימים עברו?

תשובה נפלאה לדילמה זו מעניק השפת אמת (פרשת ויקהל תרמ"ו), כאשר הוא מסביר את מאמר הגמרא הזה: "אם ראשונים... אנו...", ואומר שלמעשה לכל דור ודור ניתנה העבודה לזכך ולטהר את העולם, אלא שלכל דור ישנו חלק שונה מתוך העולם שעליו להתמקד בו ולזכך אותו.

בדיוק כשם שכל פעולה פיזית שעושה האדם, מורכבת מכמה מופעים: ישנה המחשבה על הפעולה, אחר כך ישנו הדיבור על הפעולה, ולבסוף יש גם את ביצוע הפעולה בפועל, כך גם לעולם החומרי שבו אנחנו חיים יש כמה מופעים, ולכל החומר שיש כאן יש השתקפויות רוחניות שמקבילות אליו, בדומה למאמר הגמרא שאומר שלכל עשב יש מלאך שמכה בו ואומר לו "גדל".

היו דורות שעסקו בזיכוך המופעים הרוחניים של העולם, ויש דורות כמו שלנו שעוסקים בזיכוך הצדדים היותר פיזיים שלו, זוהי אותה העבודה, רק שהיא עוסקת בצדדים שונים של אותו הדבר.

כאשר הגמרא אומרת שאם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים, היא לא באה להוריד אותנו או להמעיט בערכנו, אלא לומר שהראשונים קיבלו את המשימה לתקן את חלקי העולם העדינים יותר, ואנחנו קיבלנו את המשימה לזכך את החלקים החומריים יותר.

לכן, במקום נמיכות הרוח, נפשיל שרוולים וניגש לעסוק במרץ במשימת החיים שהוטלה עלינו מלמעלה.