בחינת האינטואיציה הראשונית / רפי זברגר

שבת קח ע''א

הקדמה

למדנו במשנה כי החובל בחיה ועוף בשבת חייב. הסברנו שם כי הסיבה לכך שיש להם עור, ולפי רש''י מתחייב משום שוחט או משום צובע. הגמרא דנה בארוכה על איזה עור מכינים תפילין. האם על עור בהמה, שרצים, עופות או דגים.
במאמר זה נתמקד בשאלת כתיבת תפילין על עורות של בהמות וחיות. 
 

הנושא

תנו רבנן: כותבין תפילין על גבי עור בהמה טהורה, ועל גבי עור חיה טהורה, ועל גבי עור נבלות וטרפות שלהן, ונכרכות בשערן, ונתפרות בגידן, והלכה למשה מסיני שהתפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן.  אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה טמאה, ולא על גבי עור חיה טמאה, ואינו צריך לומר על גבי עור נבלה וטרפה שלהן, ואין נכרכין בשערן ואין נתפרות בגידן.
נפרט את הדינים שלמדנו בברייתא זו על הלכות תפילין:
1. מותר לכתוב תפילין על עור בהמה וחיה טהורים.
2. וכן, מותר לכתוב תפלין על עור נבלה וטריפה של בהמה וחיה טהורים. 
3. כורכים את הקלף בשערות של בהמות וחיות טהורות, וכן תופרים בגידים של בהמות וחיות טהורות (גם מנבלות וטריפות).
4. כל שלש הלכות לעיל אינן שייכות בבהמה וחיה טמאים. לא כותבים על העור שלהם, כמובן לא על נבלה וטריפה שלהן, ולא כורכים בשערן, ולא תופרים בגידן. 
וזו שאילה שאל ביתוסי אחד את רבי יהושע הגרסי: מניין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה? 
דכתיב (שמות י''ג, ט'): וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם - מדבר המותר בפיך.
רבי יהושע הגרסי ענה לאותו בייתוסי כי המילה בְּפִיךָ מלמדת אותנו כי תפילין ניתן לכתוב רק על דבר המותר באכילה. ומכיוון שבהמה טמאה אסורה באכילה, כך גם אסור לכתוב תפילין על עור זה. 
המשיך והקשה אותו הבייתוסי: אלא מעתה, על גבי עור נבלות וטרפות אל יכתבו?
לפי לימוד זה לכאורה גם אסור לכתוב על נבלה וטריפה של בהמה טהורה, שהרי נבלות וטרפות נאסרו באכילה. והרי למדנו במשנה כי מותר לכתוב תפילין על עור נבלה וטריפה של בהמה טהורה. 
אמר ליה: אמשול לך משל למה הדבר דומה - לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות, אחד הרגו מלך, ואחד הרגו איספקליטור, איזה מהן משובח? הוי אומר זה שהרגו מלך.
ענה לו רבי יהושע לאור משל: כאשר אדם נידון להריגה ע''י המלכות, אם המלך הרגו בעצמו – הרי מעלתו גדולה יותר, מאשר אם הרגו אחד השרים שלו. ולכן, אם התרנו לעשות תפילין מעור בהמה וחיה טהורים ששחטו אותם בני אדם, בוודאי ובוודאי שנתיר לכתוב תפילין מעור נבלה של בהמה וחיה טהורים, שהם מתו על ידי הקדוש ברוך הוא. לכן, מותר להכין תפילין מעור בהמה וחיה נבלה וטריפה. (כוונת ''המותר בפיך'' – מן הסוג המותר – בהמה וחיה טהורים).
אלא מעתה יאכלו?
המשיך הבייתוס והקשה: לאור משל זה יש להתיר גם לאכול בהמה וטריפה, שהם מתו על ידי הקדוש ברוך הוא!
אמר ליה התורה אמרה (דברים י''ד, כ''א): לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ - ואת אמרת יאכלו?
ענה לו רבי יהושע הגרסי: אמנם מסברה אולי ניתן היה להתיר אכילת נבילה וטריפה אך ''מה נעשה'' ויש לנו פסוק מפורש בתורה האוסר זאת. לכן כמובן שנבילה וטריפה אסורים באכילה, אך מותר לעשות מהם תפילין. 
התוספות מעיר ומוסיף שגם נבילה שלא מתה מאליה (על ידי הקדוש ברוך הוא), כמו נחורות ועקורות (מתו על ידי בני אדם, אך לא בשחיטה אלא בדרכים אחרות), גם עור מבהמות אלו מותרות לעשיית תפילין, שכן, למדנו מן הפסוק, את הפרמטר הקובע שהוא 'מדבר המותר בפיך'' כלומר סוג הבהמה צריכה להיות מותרת. ומכיוון שמדובר בבהמה טהורה, הרי שגם אם מתה בכל דרך שהיא – מותר לכתוב תפילין על גביה עורה. 
אמר ליה: קאלוס:
שיבח הבייתוס את תשובותיו של רבי יהושע הגרסי. 
 

מהו המסר

למדנו היום את הלימוד מתוך משלו של רבי יהושע, אשר ממנו אנו מסיקים כי כתיבת תפילין מעור נבילה וטריפה של בהמה טהורה, אפילו ''עדיף'' על עור של בהמה טהורה שחוטה. במחשבה ראשונה הדבר נראה תמוה ביותר. שהרי אנו ''גדלנו'' על התייחסות שלילית לנבילה וטריפה האסורים באכילה מן התורה, כפי הנלמד מן הפסוק המצוטט לעיל, ובכל אופן אנו אומרים כי אין שום בעיה לכתוב תפילין, שהיא מצווה חשובה, על עור של נבילה וטריפה.
יש לומר כי ישנם שני דינים: אכילה ו''מכשירי מצווה''. לגבי אכילה ישנת גזירת הכתוב כי נבילה וטריפה אסורות, אך לגבי מכשירי מצווה, אנו צריכים לעשות ''סוויץ'' בראש, ודווקא לראות את הנבילה והטריפה כעדיפות על השחוטה. שהרי בהמה יכולה למות בשני האופנים, בידי אדם או משמים. ולכן באמת מיתה על ידי שמים ''עדיפה'' ונותנת ''נקודות זכות'' על הבהמות השחוטות, אשר מתו בידי אדם.
מסקנה: לא תמיד האינטואיציה הראשונית נכונה. יש לחקור וללמוד כל דבר לאמיתו ולאשורו, ולפעמים נגיע למסקנות מנוגדות, לאלו שהיינו מגיעים באינטואיציה הראשונית.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]