טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

ואי לא ליתי ביעתא דנעמיתא – יען  

"לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא, לירקונא - תרין בשיכרא ומיעקר. לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא; ואי לא לייתי תלתא קפיזי שמכי פרסאי, ונישלוק בחמרא, ונשקייה, ונימא לה: קום מזוביך ... ואי לא ליתי ביעתא דנעמיתא, וליקלי וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא, ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא. ואי לא ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה" (שבת, קי ע"א).  

פירוש: לזבה ישקה תלתא בחמרא [שלושה מינים אלה ביין] ותתרפא מהזוב, ולא מיעקרא [תהיה עקרה]. לירקונא [לרפואת חולי ירקון] ישתה תרין בשיכרא, ומיעקר [שנים מהם בשיכר, ואולם נעשה עקר]. אמרנו כי לזבה ישקה תלתא בחמרא [שלושה מינים אלה ביין] ותתרפא מהזוב, ולא מיעקרא [תהיה עקרה]. ואי [ואם] לא הועילה לה רפואה זו לייתי תלתא [יביא שלושה [קפיזי שמכי פרסאי [כלים מלאים בצלים פרסיים], ונישלוק בחמרא, ונשקייה, ונימא [ויבשל ביין, וישקה אותה, ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך ... ואי [ואם] לא הועיל ליתי ביעתא דנעמיתא, וליקלי, וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא [יביא ביצת יען, וישרפנה, ויכניסנה בבלאי פשתן בקיץ ובבלאי צמר גפן בחורף]. ואי [ואם] גם זה לא הועיל ליפתח [יפתח] לה חביתא דחמרא [חבית יין] לשמה, עבורה, ותשתה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: יען   שם באנגלית: Ostrich   שם מדעי: Struthio camelus

שם נרדף במקורות: נעמית, בר יוכני


נושא מרכזי: השימוש בביצי יענים כתרופה

קראו על היען בהרחבה במאמר "אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות" (שבת, קכח ע"א). 

נעמית הוא השם בו קוראות המשנה והגמרא ליען (תמונה 1), כשמו בשאר השפות השמיות. התיאורים השונים המופיעים בספרות חז"ל והמפרשים הולמים היטב את זיהוי הנעמית עם היען. למשל, בירושלמי (כלאים, פ"ח הלכה ד') אנו מוצאים רמז למעמדו המסופק לכאורה של היען כעוף: "הירודות והנעמית הרי הן כעוף לכל דבר וכו'". הספק נובע מכך שהיען אינה עפה. מאפיינים נוספים בהם נרחיב להלן הם בליעת חפצים והשימוש בביצה ככלי קיבול. השם יען מופיע פעם בודדת במגילת איכה (ד ג'): "גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר". על פי מסורת התרגומים והמפרשים המסורתיים, ובניגוד לסברת חלק מהחוקרים, השם המקראי של היען הוא "בת יענה". עוף זה נמנה בתורה בין העופות הטמאים: "וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ" (ויקרא, יא ט"ז, דברים, יד ט"ו). אונקלוס מתרגם את בת היענה "וית בת נעמיתא" (1) (ויקרא, יא ט"ז) (ויקרא, יא ט"ז) ובתרגום השבעים אנו מוצאים Strouton שהוא היען הנקרא בלטינית Struthionem. בירושלמי (שבת, פ"א דף ג טור ד /ה"ד) נאמר: "תני רבי ישמעאל ואת בת היענה זו ביצת הנעמית". רס"ג (ויקרא, שם) מפרש "בת היענה – אלנעאמה". חלק מהחוקרים סבורים ש"בת יענה" היא דורס לילה (על הראיות לכאן ולכאן ראו במאמר "וכי בת יש לה ליענה"). לפי רוב הפרשנים והחוקרים גם השם "כנף רננים" (איוב, לט י"ג) מתייחס ליען.

לביצי היענים היה בעת העתיקה שימוש בתחומים שונים. האדם למד לנצל את הביצים החזקות, כאשר הן שלמות, ככלי קיבול, ואת השבורות לעשיית חרוזים ששימשו להכנת ענקים (ראה בתמונה 2). מפתיע לגלות שהקדמונים הצליחו לעבד את החרוזים באופן עדין ומדויק כל כך בעזרת הכלים הפרימיטיביים שעמדו לרשותם. במערות שהיו בשימוש בתקופות פריהיסטוריות נמצאו כלי קיבול מעוטרים שהוכנו מביצי יען. הבושמנים ("אנשי השיחים") משתמשים, עד ימינו, בביצי יען כמימיות (תמונה 3) וככלים לאיחסון גרעינים ובשמים. ביצי יען משמשות ככקישוט סמלי בבתי כנסת בעיר העתיקה בירושלים ובצפת. למנהג זה היתה מטרה מעשית והיא להגן על השמן במנורות התאורה שהשתלשלו מהתקרה מפני חולדות ועכברים. תליית הביצים העבירה גם מסר דתי – מוסרי שהתבסס על האמונה שהיען אינה דוגרת אלא מחממת את הביצים בכוח הראייה. מהיען ניתן ללמוד שעיקר התפילה המניב פירות הוא הכוונה(2). 

בסוגייתנו אנו לומדים על שימוש בביצת היען ("נעמית") כדרך לעצירת זיבה. אין בגמרא הסבר מדויק לאופן השימוש אבל ייתכן וחלק הביצה שנותר לאחר שריפתה הוא הקליפות. בתרגומים של טקסטים מסופוטמיים ניתן ללמוד שתערובת שהכילה קליפות ביצת יען שימשה כאמצעי לריפוי מחלות כליה(3).

במצרים הקדומה השתמשו הרופאים בקליפות ביצי יען על מנת לטפל בשברים מדממים בגולגולת. הם הניחו קליפות טחונות מעורבות בשמן על פי הפצע ולאחר מכן כיסו את ה"תחבושת" בעזרת אבקה שהוכנה מקליפות ביצי יען כאשר המטרה המוצהרת הייתה לייבש את הפצע. למעשה המטרה היתה לייצר חומר איטום (מרק) סמיך שניתן להחדירו בקלות לשכבת רקמת העצם הספוגית המדממת. הוספת אבקת הקליפות שיפרה את האיטום וכיסתה את הבליטות והחריצים בפני שטח עצם הגולגולת הסמוכים לפצע. החלקת פני השטח העניקה להם מראה אחיד דמוי ביצה ויצרה רושם של איחוי מהיר. ייתכן ולאיחוי תרם גם ההרכב הכימי של הקליפה. המינרל העיקרי (97.4%) המרכיב את קליפת הביצה הוא סידן פחמתי. בנוסף היא מכילה מגנזיום פוספט (1.9%) ו – Tricalcium phosphate (0.7%) המשמש כמרכיב בתוספי מזון וכאמצעי המזרז איחוי בהשתלות עצם(4). 

ביצי היען משמשות עד היום ברפואה העממית באפריקה כאשר אופן השימוש שונה באיזורים שונים. ביצת היען משמשת לטיפול באסטמה ובכאב אוזניים. במקומות מסויימים הנחת חלמון ביצת יען על בטנה של עקרה עשויה לרפא אותה(5). במחקרים שנערכו לאחרונה ביפן נטען שביצי יען מכילים נוגדנים למחלות בקטריאליות ווירליות ונעשה נסיון להפיק אותם באופן מסחרי. דוגמה בולטת להצלחה בריפוי היא של קדחת דונגי מחלה נגיפית הנחשבת לאחד מעשרת האיומים החמורים ביותר לבריאות האנושות. 
 

תמונה 1. להקת יענים בחי בר
 

תמונה 2. שרשרת בת כ - 5,000 שנה עשוייה מקליפות ביצת יען. באדיבות דרור פורת ממוזיאון  "בית מרים" בפלמחים.		תמונה 3.  כלי מביצת נעמית שנמצא בארץ, מן התקופה הכנענית התיכונה (2000-1550) לפנה"ס.  באדיבות מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה.

(1) לא ברור שכוונתו דווקא ליען.
(2) א. שמש, 'עדויות מקוטעות לשימוש בביצי יענים כמצג עיטורי-סמלי בבתי כנסת', שנה בשנה, תשס"ג..

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.