סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הוסיפו עליהן אלכסין, ואיצטרובלין, מוכססין, ובנות שוח - עצבונית גדולת עלים

 

"מתניתין: אלו דברים אסורים למכור לגוי אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרות ולבונה וותרנגול הלבן ... גמרא: מאי איצטרובלין? תורניתא. ורמינהו: הוסיפו עליהן אלכסין, ואיצטרובלין, מוכססין, ובנות שוח. ואי סלקא דעתך איצטרובלין תורניתא, תורניתא מי איתא בשביעית? והתניא זה הכלל: כל שיש לו עיקר יש לו שביעית, וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית? אלא אמר רב ספרא: פירי דארזא, וכן כי אתא רבין א"ר אלעזר פירי דארזא" (עבודה זרה, יד ע"ב). 

גמרא: ומבררים את האמור במשנתנו, מַאי [מה] פירוש "אִיצְטְרוּבָּלִין"? הוא הצמח הקרוי תּוֹרְנִיתָא. וּרְמִינְהוּ [ומשליכים, מקשים מברייתא] ששנינו בה: הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן לעניין איסור שביעית: אַלֶכְּסִין וְאִיצְטְרוּבָּלִין, מוּכְסָסִין וּבְנוֹת שׁוּחַ; וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ [ואם עולה על דעתך] לפרש שאִיצְטְרוּבָּלִין פירושו תּוֹרְנִיתָא, תּוֹרְנִיתָא מִי אִיתָא [האם יש] בה איסור בַּשְּׁבִיעִית? וְהָתַנְיָא [והרי שנויה ברייתא], זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִיקָּר שיש לו שורשים יֵשׁ לוֹ דין שְׁבִיעִית, וְכָל שֶׁאֵין לוֹ עִיקָּר אֵין לוֹ דין שְׁבִיעִית, ותורניתא זו אין לה שורשים! אֶלָּא אָמַר רַב סָפְרָא: תורניתא היא פֵּירֵי דְּאַרְזָא [פירות הארז]. וְכֵן כִּי אֲתָא [כאשר בא] רָבִין מארץ ישראל אָמַר בשם ר' אֶלְעָזָר: איצטרובלין הוא פֵּירֵי דְּאַרְזָא [פירות הארז]. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: עצבונית גדולת עלים          שם באנגלית: Spineless Butcher's-Broom

שם מדעי: Ruscus hypophyllum         שם נרדף במקורות: אלכסין, אלכסנדרין         

שמות בשפות אחרות: ערבית – אס ברי


הנושא המרכזי: מהם "אלכסין"?
 

לפני שנפנה לנסיון לזהות את ה"אלכסין" נציין שבכתבי היד קיימות כמה גרסאות לשם זה דבר שמטבע הדברים מקשה על זיהויו. בכת"י מינכן נכתב "אלכסנדרין", בכת"י פריז "אלכסרון" ובת"י ביהמ"ל "אלוכסין". הערוך בערך "אכלסון" פירש: "... מיני פירות חשובים הן ממיני ארזין ותולין אותן לפני עבודה זרה כדי שיריחו אותן". "מוסף הערוך" נכתב: "פי' בלשון יון פרי עץ ארז אשר הוא מאכל חזרים ופעמים מעט נאכל לאדם". לדעת י. קאהוט "אלכסין" הוא שם העץ ואילו "אכלסין" הוא הפרי.

ממהלך הדיון בגמרא התוספת ("הוסיפו עליהן") היא של מינים שמלכתחילה לא נימנו עם המינים שחלה עליהם קדושת שביעית והם הוספו מאוחר יותר. י. פליקס מעלה השערה שבמקורה הברייתא התייחסה למשנה בעבודה זרה העוסקת באיסור מכירה לגויים של פירות ודברים נאים ששימשו לפולחן עבודה זרה ("מתניתין: אלו דברים אסורים למכור לגוי אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרות ולבונה וותרנגול הלבן וכו'"). השערה זו נתמכת בפירוש הערוך שכתב: "מיני פירות חשובים הן ממיני ארזין ותולין אותן לפני עבודה זרה כדי שיריחו אותן"(1). שתי השיטות מכתיבות למעשה את האופן בו ניתן לזהות את ה"אלכסין". לשיטה הראשונה מדובר בפרי נאכל אם כי בדוחק ולכן הוא נכלל בדין שביעית רק מאוחר יותר(2). לפי השיטה השניה מדובר בצמח נוי שהיה מקובל בפולחן עבודה זרה.

י. קאהוט (ערך "אלכסין") זיהה את האלכסין כמין אלון הסלע (Quercus ilex). זיהוי זה התבסס על הדמיון בין "אילקס", השם היווני והלטיני של האלון ובין "אלכסין". ייתכן ולפירוש זה התייחסה בשינויים קלים ההערה במדור ה"לשון" ב"תלמוד המבואר": "אלכסין יש מסבירים כי זו היא המלה היוונית αχυλος (achylos - אקולוס) בשׂיכול אותיות (ויש גם גרסה: אכלסין). מובנה של המלה פירות עץ האלון, בלוטים. ידוע כי בכמה פולחנים היו פירות אלה משמשים כתקרובת". אמנם מין זה אינו גדל בארץ אך ייתכן שגם בלוטים ועלים של מינים אחרים שימשו למטרה זו. בלוטי אלון מהמינים הגדלים בארץ אינם נחשבים מאכל אדם אך ניתן להאכילם לבעלי חיים. מסיבה זו עלינו להניח שהם היו פירות הפקר ואין בהם איסורי שביעית.

פליקס סבר שמבין ההצעות שהועלו לזיהוי ה"אלכסין" הסבירה ביותר היא של ע. לעף שזיהה אותם עם הצמח עצבונית גדולת עלים. צמח זה הנקרא ביוונית דפנֶה אלכסנדרוני הוא אולי "אלכסין" או "אלכסנדרין". מקור השם דפנה לעצבונית הוא בעליו הדומים לעלי הצמח ער אציל הנקרא ביוונית "דפנה". בארץ גדל מין קרוב עצבונית החורש. מבחינה בוטנית העלים של העצבונית אינם עלים אלא גבעולים שטוחים (פילוקלדים - פילו-עלה, קלדוס-ענף) בדומה ל"עלי" הצבר (תמונה ). העלים עצמם הם קשקשים קטנים ושקופים הצומחים הן על הפילוקלדים והן על הענפים הראשיים בעודם צעירים. העלה צומח במרכז הפילוקלד, ומחיקו יוצאים הפרחים והפירות (תמונה ). בתחילת התפתחותם של הפילוקלדים הם מזכירים עלי הדס אך עם הזמן מתפתח בראשם כמין קוץ. מקובל להסביר שקוצים אלו העניקו לעצבונית את שמה הרומז על העצב או הכאב שהם גורמים. גרם מקוציה.

הדמיון וההבדל בין העצבונית וההדס מזכירים את המדרש (בראשית רבה, וילנא, תולדות פרשה ס"ג) המשווה בין יעקב ועשיו: "ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו וכו'". גם היום ניתן למצוא את ההדס והעצבונית בשכנות זה לזה בחורשים מוצלים. הדמיון בין המינים הביא לכך שהעצבונית כונתה בהקשרים מסויימים הדס. שמה הערבי הוא "אס ברי" שפירושו הדס הבר. באנגלית הצמח מכונה לעיתים Jew's Myrtle כלומר "הדס היהודים"' שם שנועד ללעוג ליהודים משום שהעצבונית היא "הדס" קוצני ובלא ריח. שם נוסף באנגלית מציין את היות הצמח צפוף וקשה ומתאים לטאטוא. השם Butcher's Broom שפירושו "מטאטא הקצבים". באירופה נהגו קצבים לתלות לצד הדוכן מטאטא עשוי אגד עצבוניות ולכן הצמח הפך מזוהה עימם.

פליקס שיער שבעבר גידלו את מיני העצבונית כצמח נוי. ה"עלים" אינם נושרים כעלים רגילים והענפים שומרים על רענונתם זמן ממושך. גם בימינו הפכה עצבונית גדולת עלים לצמח נוי המשמש לקישוט זרי פרחים והיא מקובלת בגינות ובעציצים. לעצבונית ערך מועט כצמח מאכל. הפרי הוא ענבה אדומה בגודל 1 ס"מ הראוי קצת למאכל אך איננו טעים והיבול מועט. חלק נוסף שניתן למאכל הם הנצרים בשלבי התפתחותם הראשונים. הם מזכירים בצורתם את נצרי האספרגוס ונאכלים עד היום.

לסכום נראה שאם הברייתא התייחסה לעניין עבודה זרה הרי מסתבר שהעצבונית בעלת הענפים ההדורים שימשה לקישוט בתי עבודה זרה. אם הגמרא מייחסת את הברייתא לענין שביעית משמע שהפרי או הנצרים שימשו למאכל אם כי במעמד ירוד.
 

       
תמונה 1.    אלון הסלע         מקור:     תמונה 2. עצבונית גדולת עלים        צילם: Andrew Karpov 

     

       
תמונה 3. צבר - גבעולים ופרחים              תמונה 4. עצבונית החורש - פילוקלדים ועליהם עלים ופרי 

    

 


(1) פליקס העיר שקיים קושי בהסבר זה משום שהברייתא חוזרת על דברים שכבר נזכרו במשנה בעבודה זרה לפני ההוספה (אצטרובלים ובנות שוח). הוא מיישב בדוחק שהברייתא מציגה רשימה מלאה הכוללת בתוכה גם את המינים שהיו אסורים מלכתחילה.
(2) תוס' (עבודה זרה, יד ע"א): "בנות שוח - לכאורה משמע דפירי גרוע הוא מדהוסיפו עליהם אבל מעיקרא לא הוו נהגו בהו שביעית וכן משמע בריש מס' דמאי (פ"א) דלא נחשדו עליהם עמי הארץ דתנן הקלין שבדמאי השיתין והרימין ועוזרדין ובנות שוח וכו'". בהמשך דבריו מציע התוס' הסברים אחרים לכך שבנות שוח הוספו מאוחר יותר משום שממקורות אחרים משתמע שהן פירות מעולים. על פי הצעתו של פליקס בהערה הקודמת ניתן ליישב את הקושי בכך שאכן בנות שוח היו אסורות מלכתחילה והוזכרו בברייתא רק בדרך אגב.

החזון איש (שביעית, סי' יד אות ט', ד"ה ואמרו ע"ז י"ד) מביא שני טעמים לכך שמלכתחילה לא נהגה שביעית באלכסין ודומיו: "ומעיקרא לא נהגא בה שביעית משום שאכילתן גרועה ולא קרינן בהו לאכלה, אי נמי דלא מקרי שוה לכולכם". בהמשך כתב: "ואע"ג דגם מאכל בהמה יש בו שביעית, זה שאינו עומד לבהמה אלא לאדם בעינן חשיבות לאדם". אמנם תחילת דבריו עולה בקנה אחד עם שני זיהויי האלכסין שהובאו במאמר זה אך סיומם אינו מתאים לפירות אלו משום שהם אינם מיועדים למאכל אדם.

 


 

רשימת מקורות:

ויקפדיה: ערך "עצבונית החורש".
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (149-151). 

לעיון נוסף:

ב"צמח השדה": "עצבונית החורש".

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר