הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
עירובין כו ע"ב
תלמוד בבלי עירובין כו, ב:
"משנה. בכל מערבין ומשתתפין - חוץ מן המים ומן המלח".
בתלמוד הבבלי עצמו לא מובא כל טעם מדוע לא מערבין במלח ומים. התלמוד הירושלמי מובא טעם (פעמים רבות אנו מוצאים טעמים בירושלמי לדברים שהתלמוד הבבלי לא נתן להם כל טעם)
תלמוד ירושלמי עירובין ג, א:
"בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. אמר רבי יסא לפי שאין הגוף ניזון מהן אמר רבי לוי שהן מין קללה".
הטעם הראשון מובן. הטעם השני לא כל כך ברור.
מפרשי הירושלמי הקלאסיים קרבן העדה והפני משה מסבירים שמדובר בני מאורעות היסטוריים: המבול- מים, וסדום – מלח (התלמוד הירושלמי מעלה פעמים רבות הקשרים היסטוריים). בעל הפני משה מתייחס לשאלה מתבקשת וכי מים ומלח הם מין קללה, הרי בלי מים אדם לא יכול לחיות, וכמו כן אדם חייב מלחים בגוף. אומר הפני משה שכן מצאנו קללה במים ובמלח. לענ"ד ההסבר הוא שמים כאשר הם לבדם (וכמו כן מלח) הרי שהם מין קללה בכך שיש להם פוטנציאל להיטיב ברגע שהם באים במגע עם גורם אחר והם אינם עושים כן (ראיתי במפרשים).
על כל פנים יורשה לי ביחס למים להציע מאורע היסטורי אחר ביחס למים והוא בריאת העולם. המים נבראו ביום השני. ביום זה לא נאמר כי טוב, כיון שהייתה בו מחלוקת של מים (מים מעל הרקיע ומים מתחת לרקיע). מים לבדם הם בסימן מחלוקת – סימן קללה.
