"חכמים המה להרע..."

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

עירובין כו ע"א

לראש הגולה היה פרדס, שהיה אסור לטלטל בו בשבת, וביקש מרב הונא בר חיננא שימצא פתרון שיאפשר לו לטלטל אוכל לשם, וכך הוא עשה, אולם רבא חשב שאין צורך בזה, ולאחר מכן באו תלמידי רבא, שבאותה שעה לא זכרו שיש צורך בכך, וביטלו את התיקון, אך למחרת הקשו על רבא והתברר שאכן היה צורך בתיקון. קרא עליהם ראש הגולה את הפסוק (ירמיהו ד,כב): "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעו", כלומר הם חכמים עכשיו להקשות ולאסור, אולם להיטיב לא ידעו, אתמול כאשר הייתה אפשרות לתקן הם לא השתמשו בחכמתם להתיר.

פסוק זה נדרש על ידי הרבי מאפטא (אוהב ישראל ליקוטים חדשים ירמיהו) על פי דרשת חז"ל בעניין שבועה: "להרע או להיטיב" (ויקרא ה, ד), ששבועה שאוכל היא להטיב ושבועה שלא אוכל היא להרע. וזהו כוונת הנביא. חכמים המה להרע. פירוש שרצונם לעבוד את ה' ולקנות שלימות עם מדת "להרע", היינו שלא יאכלו, ועל ידי התעניות והסיגופים המה רוצים לקנות השלימות. "ולהטיב לא ידעו", לעבוד את ה' באמצעות אכילה ועל ידי זה יקנו שלימות - זה לא ידעו.

באופן אחר דרש ר' יצחק בלאזר (כוכבי אור מאמר יח): "הכלל הוא, כפי הנהגת האדם בעניני עצמו כן חל עליו החוב בעניני עוה"ב". בעבר כל איש היה מחזיק בנו לתלמוד תורה עד איזה שנים לאחר החתונה, מבלי לדאוג כלל לתכלית בעד בנו. בדור הזה כל אחד בעוד בנו קטן כבר ידבר מה יהיה התכלית, גם בני הנעורים בעצמם מדברים על תכלית, [ולא ידעו כי] כמו כן הלא מחויבים המה לדאוג לתכלית לעוה"ב, ... זהו שכתוב: חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו!"