האי זקיתא
סנהדרין קח ע"ב
"אמר רב חנא בר ביזנא: אמר ליה אליעזר לשם רבא, כתיב למשפחתיהם יצאו מן התבה אתון היכן הויתון? אמר ליה: צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה להאכילה ביום - האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה - האכלנוה בלילה. האי זקיתא, לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מינה - אכלה, מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא, כי מתלע - אכלה".
הקשה הרב מנחם בורשטיין, כיון שידע נח כל חיה מה מזונה, למה נשתנתה זיקית דוקא שלא ידע מה היא אוכלת?
השבתי שניתן להתבונן בכל אדם ויצור, להכירו ולהבין מהם צרכיו. חוץ מהצבועים שהם מחליפים את צבעם ומטעים את הבריות בטבעם. כמו שאמר ינאי המלך לאשתו במסכת סוטה דף כב ע"ב: "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס". וכך הזיקית שמצב רוחה מחליף את צבעיה, לא ניתן לעמוד על אופיה.
ועוד יש לומר, שכל החיות מזונם גלוי לעין וידוע. ואילו הזיקית, כשם שהיא עצמה מתחבאת ואורבת כדי שהטרף לא יכיר בה, כך מזונה ספון בסובין וברימון בלי שיהא אדם מכירו.
