זהירות, מדרגות! / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
עירובין צו ע"א
אמר רבי אילעאי: כל מקום שנאמר השמר פן ואל - אינו אלא בלא תעשה.
האם זה נכון לשאוף להגיע למדרגה מסויימת בעבודת ה', ולעשות צעדים ממשיים לקראת זה כמו סיגופים וכדו'?
רבי מנחם מענדל מרימינוב (שפתי צדיקים פרשת שלח) קובע כי השאלה הזו היא שאלה לא פשוטה, שיש בה מוקש גדול לעובד ה'.
לא פעם, יכול לקרות שמתוך רצון והתלהבות לעלות ולהתקרב מעלה מעלה, האדם ימצא את עצמו דוחף למקומות שהוא לא יעמוד בהם, כגון סגפנות יתר, או פרישות יתירה, מקומות כאלו שאחרי זמן ישברו את האדם, בשל העובדה שהוא באמת לא אוחז שם, ואז יצא שכרו בהפסדו הגדול.
את הדברים הללו הוא לומד מהגמרא שלנו שקובעת שהמילים "השמר", "פן" ו"אל", הן מילות קוד ללא תעשה, והרי ביחס להתקרבות ועליה בהר סיני, אמרה התורה (שמות יט, יב) "השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו". היינו שצריך האדם להזהר ולהשמר כאשר הוא עולה במקומות שאינם שייכים לו.
השאיפה הזו, הוא מסביר, להגיע למדרגות רמות שאינן שייכות לאדם, איננה מגיעה ממקום בריא, היא מגיעה ממקום של השגיות חיצוניות, כמו כל צורך הישגי שיש לאדם.
כנגד הצורך הזה, אומרת המשנה במסכת אבות שישנם מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, שניים מהם הם: המכיר את מקומו והשמח בחלקו.
היכולת מצד אחד להכיר בעין פקוחה וריאלית מהו המקום שבו אני באמת אוחז מבחינה נפשית, ומצד שני להיות שמח בכשרונות וביכולות הנפשיות שהקב"ה נטע בי, ובהתאם לשני הנתונים הללו להתקדם בהדרגתיות בעבודת ה' שלי, היא המפתח להצלחה אמיתית.
במקום שבו האדם איננו שואף לדברים שנראים טוב כלפי חוץ, אלא למצות את כל מה שיש בו באמת כלפי פנים, זהו המקום שבו האדם רוכש את התורה. באמת.
