האם החמות אוהבת או שונאת את כלתה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין פ ע"א
מעשה בכלתו של רבי אושעיא שהלכה לבית המרחץ וחשכה לה, ועירבה לה חמותה.
החמות ידעה שכלתה רצתה לערב עירוב תחומין לכיוון מסוים ודאגה לטובתה. בעל שו"ת שאלת יעבץ (ח"א סימן לב) כותב שממעשה זה נראה שהחמות אוהבת את כלתה, אולם ממעשה אחר המובא במסכת שבת (כו,א) נראה שהחמות שונאת את כלתה, וכן מוכח ממקומות אחרים.
הוא מביא מקורות שונים לעניין הזה, ומסביר שבאופן בסיסי החמות אוהבת את כלתה, ולכן אשה השולחת ממדינת הים מתנות הראויות לבנות – כוונתה היא לתת לכלתה. כך רואים גם ממה שנאמר בסוף מסכת סוטה, שלפני בוא המשיח תתקיים נבואת הנביא מיכה (פרק ז פסוק ו): "בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ", משמע שזהו דבר שאינו טבעי שיש מריבה בין הכלה לחמותה כשם שאין זה טבעי שתהיה מריבה בין הבת לאמה, כי הראוי הוא שיתנהגו באהבה. אולם אותם מקורות המורים שיש מתח ומריבה בין החמות לכלתה עוסקים במצב שבו הן נתקלות יום יום זו בזו, אז הקטטה מצויה ביניהן ושונאות זו את זו, כפי שאומר המשל: "אם ירעו זאב וטלה כאחד תדור כלה עם חמותה".
בכל אופן הוא מסיים שאהבת ההורים לבנם הינה אהבה עזה "ונערות לא ישטפוה, רבות בנות לא יעשו חיל להקטין ...אהבת הבן ממקומה לא תמיש ואינה זזה".
